פסק השו"ע (תע ס"א) "הבכורות מתענין בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם". טעם הדבר כתבו הפוסקים זכר לנס שניצלו ממכת בכורות (משנ"ב סק"א), ואע"פ שתענית זו היא להודות ולהלל מ"מ מתענים כדי שלא ינוקה מזכויותיהם (אול"צ ח"ג פי"ב א).
כמה פרטי דינים בתענית זו
בכור ודאי: בכור שאמרנו היינו בכור ודאי, ואפילו בכור שלא יורש כמו בכור האם.
בכור שנולד בניתוח קיסרי ואינו פטר רחם: נח' בזה הפוסקים יש מי שכתב שלא יתענה (כה"ח סק"ג), ויש מי שאומר שיתענה (נשמת אברהם יו"ד סימן שה בשם הגרשז"א).
ספק בכור: לא יתענה וע"כ הנולד אחר בן ט' חודשים אפילו שמת תוך ל' יום מלידתו לא יתענה (משנ"ב שם סק"ב).
כהנים ולוים בכורים: אף הם מתענים (משנ"ב שם).
אמירת ענינו בתפילה: בכורים המתענים אומרים ענינו בתפילה כמו בכל צום שחובה הוא להם, ואם יש מנין של עשרה בכורות גם בחזרת הש"ץ יאמר ענינו, ומ"מ אין הדבר ראוי ליעלה בכור חזן שע"י אמירת ענינו נעשה צום בפרהסיא האסור בימי ניסן (משנ"ב שם).
מה שנהוג האידנא שעושים סיום מסכת
נהגו לעשות סיום מסכת שהוא יו"ט למסיים כמבואר בגמ' (שבת קיח ע"ב וברש"י שם), ואף מי שלא עשה בפועל את הסיום אלא שמע מאחר שעושה נפתר מהצום, והוא שישמע את הסיום ויבין, ויאכל כזית מזונות וישתה רביעית יין (אול"צ ח"ג פי"ב א, חזו"ע פסח עמו' ריב). ולאו דווקא סיום מסכת אלא כל סעודת מצוה כגון סעודת חתן וכלה תוך ז' ברכות, סעודת ברית מילה, סעודת פדיון הבן, סעודת בר מצוה שביום זה נהפך לבן מצוות (חזו"ע פסח עמו' רט-י), וכן הוא המנהג אע"פ שיש הסוברים שלא מועיל לפטור התענית בדרך זו (עיין משנ"ב תע סק"י).
ובסיום מסכת משניות נפתר מהצום מ"מ אחרים לא נפתרים מהצום ששומעים סיום מסכת משניות (חזו"ע פסח עמו' ריא).
מי שיש לו בן קטן האם יתענה עבורו
כתב הרמ"א (תע ס"ב) "ונוהגין כשהאב בכור האם (האמא) מתענה תחת בנה הבכור שעדיין קטן, ואם האב בכור הוא מתענה בעד בנו עד שיגדל". וכתבו הפוסקים שהאב בכור מתענה עבור עצמו לכן האמא מתענה עבור בנה ומ"מ היות ויש הסוברים שתענית האב מועילה גם לבנו אם האמא קשה לה התענית וכ"ש אם היא מעוברת יש להקל ולא תצום, וגם אם אין לה בעל כלל לא תצום (משנ"ב תע סק"ט) ומ"מ אם יכולים לשמוע סיום מסכת עדיף טפי (חזו"ע פסח עמו' ריד-טו).
בת בכורה האם מתענה תענית זו
פסק השו"ע (שם) ויש מי שאומר אפילו נקיבה בכורה מתענה וכתב הרמ"א "ואין המנהג כן", וטעם המחימירים שאף הן נצלו ממכת בכורות שהיתה גם על הנקבות הגדולות, וטעם המקילים שלא נתנה תורה תוקף קדושת בכור לנקבות וממילא גם לענין תענית (משנ"ב סק"ג), והמנהג שלא יתענו הנקבות (חזו"ע פסח עמו' רז, אול"צ ח"ג פי"ב ב), ומ"מ גם אם נהגה להתענות אם מקבלת מאכל מסויים מסעודת מצוה יכולה לאכול (אול"צ שם) ומכאן והילך לא תצום, ולגברים אין מועיל לשלוח מסעודת המצוה שצריל להיות נוכח ולהבין ואז יכול לאכול (כמבואר לעיל).
ואולם אחר כל זה צריך ליידע מה שכתבו והדגישו הפוסקים מי שהתענית גורמת לו שלא יתנהל כראוי בליל הסדר לא יתענה תענית זו.
שלא לייחד בשר לפסח
פסק השו"ע (תסט ס"א) "אסור לומר על שום בהמה, בין חיה בין שחוטה, בשר זה לפסח, לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ, אלא יאמר בשר זה ליו"ט". וכן אסור לומר "הילך מעות הללו וקנה לי בהם בשר לפסח (משנ"ב סק"ג). וגדי שלם אע"פ שלא פירש "בשר זה לפסח אסור לעשותו (רמ"א שם ס"א). ועופות מותר לקנות ולומר "עופות אלו לפסח" שאינם קרב על גבי המזבח (חזו"ע פסח עמו' ריז-יח).
ומ"מ כתבו הפוסקים שכל זה לכתחילה אבל בדיעבד אם אמר "בשר זה לפסח" אין מה לחוש שהכל יודעים שאומר כך שכן הוא לשון בני אדם (ערוך השולחן תסט ס"א).
טבילה במקוה
נהגו ללכת לטבול במקוה לפני התקדש החג ויש בזה מעלות רבות (פסח בציון עמו' קצט שמנה שבע מעלות לטבילה בערב החג).
