שאלה:
מי שלוקח גלולה לרפואה עם מי-סודה, ואינו צמא למים, אבל הוא נהנה מהמי-סודה, האם צריך לברך על המים.
תשובה:
דעת כמה פוסקים שצריך לברך.
מקורות:
בשו"ע או"ח סי' רד סעי' ז-ח מבואר דאם שותה מים משום דחנקתיה אומצא אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו, אבל אם טעמו טוב והחיך נהנה ממנו מברך עליו תחלה וסוף. – ולענין מי סודה יש להסתפק כיון שאינו נהנה מעצמות המים אלא מהגזים שבמים, ועל זה לא שייך ברכה, או דלמא מברך כיון דסו"ס הוא נהנה מהמים האלה.
וראיתי שנחלקו בזה חכמי זמנינו, דבספר שלמי תודה ברכות עמוד יז הביא בשם הגראי"ל שטיינמן דאין לברך בכה"ג כיון שאין לו טעם עצמי, ולו יצוייר שהיה שייך להפריד את הגזים מהמים לא היה שותה הגזים לבד, וא"כ העיקר זה המים.
אמנם הגרנ"ק בחוט שני ברכות עמוד קצד ורבית עמוד קלו כתב דאם הוא מרגיש נעימות בשתיה מי סודה צריך לברך דברכת הנהנין אינו תלוי דוקא אם יש טעם עצמי, ע"ש. וכ"כ בספר שערי ברכה פי"ח הערה עה בשם השבט הלוי. וכ"ה בשו"ת משנה הלכות ח"ו סי' מד. גם בספר חידושי בתרא על המ"ב עמוד קיד הביא מי שסבר דמי סודה דינן כמים לענין זה כיון שהוא מים בעלמא ואין הנאת החיך מתוספת מהגז, והשיג עליו דהחוש מעיד שאינו כן דשפיר איכא הנאת החיך, ע"ש.
