מוכר שאומר לקונה שיש לו לקוח במחיר גבוה יותר, האם יש בזה אונאה ויכול לבטל את הקניה או לבקש החזר כספי

שאלה:

מוכר או משכיר בית וכן מוכר חפץ שאמר ללקוח בשעת הקניה שיש לו מי שמציע לו מחיר גבוה יותר ולכן הוא דורש מחיר כזה והלקוח קנה בתמימות והתברר לו אחר כך שלא היו דברים מעולם, האם יכול לדרוש החזר כספי כפי מה שמגיע לו או ביטול מקח [באופנים שאין בהם משום אונאה].

תשובה:

אם הקציצה היתה ברורה על סך מסוים, גם אם התברר שפתהו ברמאות ובפטומי מילי, אינו יכול לבטל המקח ומתחייב לשלם כפי מה שקצץ עמו. זולת אם איכא אומדנא דמוכח דעליה דידיה קסמך ולולא דבריו לא היה מסכים לשלם כך, בכה"ג אם לא שילם אין להוציא מידו.

ואם יש משמעות בקציצה לסך אחר [וכגון שקצץ עמו לשלם כפי השער ורימה אותו שהשער ח' ונתברר שהוא ד'], בכה"ג אין הלקוח משלם אלא כפי הקציצה [והיינו כפי השער שהוא  ד'] ולא כפי הסך שהזכיר המוכר.

מקורות:

מבואר בשו"ת חות יאיר (סי' סט), הובא בפת"ש (חו"מ סי' רז סק"ט), דאם עדיין הלוקח לא שילם, שפיר יכול לטעון דאילולא אמרת לי שיש לך קונים במחיר גבוה לא הייתי מסכים למחיר זה, ופטור מלשלם ההפרש.

אמנם בט"ז (סי' שלב ס"ד) מבואר דמעשים בכל יום שאדם מוכר לחבירו חפץ ואומר לו 'נתנו לי סך זה ולא רציתי למכור בזה הסך', ואח"כ נתברר שלא היה שום קונה בסך קיצבה שזכר הוא, וכי בשביל זה יתבטל המקח, אלא כל כרחך כדפרישית דבעינן גילוי מילתא לכך. ומשמע מדברי הט"ז דאין חילוק אם עדיין לא שילם הקונה או שכבר שילם דבכל גוונא אין המקח נתבטל ומתחייב לשלם טבין ותקלין. וע"ע בנתה"מ שם (ביאורים סק"ד).

נמצא לכאורה דדברי הט"ז ונתה"מ הן דלא כהחו"י הנ"ל, כי החו"י פטר את הלקוח מלשלם המחיר שפסק עמו המוכר, ואילו הט"ז ונתה"מ מחייבים לשלם כפי מה שפסק עמו. וכבר העיר כן הפת"ש הנ"ל בסו"ד ונשאר בצ"ע. ובשו"ת יביע אומר (חי"א חו"מ סי' טו) הביא פלוגתא זו ומסיק דמצי המוחזק לטעון קי"ל כהחו"י ופטור מלשלם.

אבל במק"א ביארנו דאין מחלוקת בזה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהט"ז ונתה"מ דנו שם באופני הקציצה דיש אופנים שהפיתוי הוא חלק מהפיסוק [שנוקב המחיר כפי מה שכולם משלמים על כך ואומר שהוא כו"כ והתברר שזה פחות – ובכה"ג אין הלוקח משלם אלא כפי מה שכולם משלמים], ויש אופנים שפיסוק לחוד ופיתוי לחוד [וכגון שאומר המחיר הוא כו"כ ומוסיף שזה מה שכולם משלמים – דבכה"ג משלם הלוקח מחיר מלא], אבל אכתי יש לדון מצד אחר, והוא מה שדן החו"י מצד 'אומדנא דמוכח' דבכוחה לבטל מכר כמבואר ברמ"א (סי' רז ס"ד), דבזה גם כי נימא כהט"ז ונתה"מ דאזלינן בתר הקציצה גם כשהיתה בטעות ורמאות ע"י פיתוי דברים ופטומי מילי, מ"מ אכתי יש לדון בכל מקרה לגופו דילמא עליה דידיה קסמך ואומדנא דמוכח הוא שלא הסכים למחיר זה זולת מחמת דבריו, דלפעמים הלקוח מתרצה בכך גם בלא הפטומי מילי דמוכר, ולא בכל ענין יש אומדנא דמוכח, ובכה"ג יודה החו"י להט"ז ונתה"מ דחייב, אבל אה"נ היכא דאיכא אומדנא דמוכח כבנדון דהחו"י, גם הט"ז ונתה"מ יודו דפטור מלשלם. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תתי).