-
מקור הייסורים והישועה: הדובר מנתח את הפסוק מפרשת האזינו "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא… מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", ומסביר שכשם שהקדוש ברוך הוא גוזר את הקשיים והייסורים, כך רק הוא יכול לרפא ולהושיע, ואין שום כוח טבעי או אנושי אחר שיכול להציל.
-
משל האב והעבד: כדי להמחיש את רחמי האל, מובאים שני משלים: אב שמעניש את בנו על חטא אך מיד מתמלא עליו ברחמים כשהוא רואה את כאבו ומרפא אותו, ועבד מורד שנענש אך כשהוא שב לאדונו ומבקש סליחה, האדון מוחל לו ומגן עליו.
-
תפילה לרחמים: הדרשה מסתיימת בתחינה המבוססת על נוסח הסליחות ("בבעו מינך", "במטו מינך", "ברחמך דנפישין עשה לכאבין"). למרות הצרות והייסורים הרבים שעם ישראל חווה, קיימת אמונה יוקדת שהאל הוא גם המכה וגם המרפא ("מחי ומסי"), ולכן אליו בלבד מופנית הבקשה לרחמים וריפוי הכאב.
