שאלה:
האם חייבים לישן ע"ג קרקע בתשעה באב
תשובה:
מעיקר הדין אין חיוב לישן ע"ג הקרקע. אלא רק חומרא יש בזה למי שיכול, ומי שאינו יכול לישן ע"ג קרקע כדאי שיעשה משהו שיצטער לדוגמא: אם רגיל לשכב בשני כרים, ישכב באחד, וימעט אדם מכבודו ומהנאתו בתשעה באב ככל האפשר. וכן מבואר בבא"ח (דברים אות כג) ובכה"ח (אות י).
מי שהדבר יפריע לו את מנוחתו ולא יוכל להירדם כתב האור לציון (עמוד רסח) שאינו חייב לחשן ע"ג קרקע, וכמבואר ברמ"א שעוברות ומניקות אינן חייבות בכל זה. וה"ה לזקנים וחלושים וכדו' שאינם חייבים.
מקורות:
א. הנה השו"ע או"ח סימן תקנט (סעי' ג) כתב ליל תשעה באב ויומו, יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפלת מנחה. ולגבי שינה כתב בסימן תקנה (סעי' ב) ויש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב מוטה על הארץ, ומשים אבן תחת ראשו. ע"כ.
ומקור הדברים הביא הב"י בשם הכל בו (סי' סב כו ע"א) ה"ר שמואל מאויר"א היה מחמיר על עצמו לשכב מוטה על הארץ, ובהגהות מרדכי דמועד קטן (סי' תתקלד) כתוב, יש בני אדם שמשימין אבן תחת ראשם ליל תשעה באב ורמז לדבר (בראשית כח יא) ויקח מאבני המקום, ובית המקדש ראה דכתיב (שם פסוק יז) מה נורא המקום הזה וחורבן ראה ממעשה הגאונים מצאתי עכ"ל.
ולכאורה משמע שאין חיוב אלא בישיבה ע"ג קרקע אבל בשינה אינו חובה רק מנהג ולכן כתב השו"ע יש מי שנוהג. וגם הכל בו כתב שר' שמואל היה מחמיר לישון ע"ג קרקע ומשמע שאינו מדינא אלא חומרא. וכן מבואר ברמ"א שכתב דעוברות שאינן יכולות להצטער אינן חייבות בכל זה. גם המ"ב (ס"ק א) הביא משם היד אפרים שאדם חלוש אין צריך להחמיר בזה וישן כל המיטה. והרב בן איש חי (דברים אות כג) כתב, וליל תשעה באב ישים אבן תחת הכר שישים ראשו עליו, ואם דרכו לשכב על שנים, ישנה מנהגו וישכב על אחד. ומשמע שא"צ לישן ע"ג קרקע אלא רק יעשה דבר שמצטער בו ועל כן ישנה ממנהגו. וכן הוא בכה"ח סימן תקנה (אות י) בשם היפה ללב ח"ב (אות א). ועין באורחות רבינו (ח"ב עמ' קל"ח) שכן נהג הגרי"י קניבסקי זצ"ל להניח המזרון על הרצפה ואבן תחת המזרון למראשותיו.
אולם במועדים וזמנים ח"ה (סימן שמב) כתב שמדברי הגר"א בביאורו (בסי' תקנב סעי' ז, וסי' תקנט סעי' ג) משמע שמדינא אסור לישן על מטתו בליל ט"ב כאונן המבואר במס' סופרים וביו"ד סי' שמ"א (סעי' ה) ואף כי גם באבל אין נוהגין בכפיית המטה, מ"מ בט"ב המדקדקין מחמירים בזה, עי"ש. והביאו בפסקי תשובות (סימן תקנה עמוד קעו).
אלא שמדברי הב"י (סימן תקנב סע' ז) לא משמע כן, שהרי בתרומת הדשן ח"א (סימן קנא) כתב הטעם שבסעודה מפסקת יושבים ע"ג הקרקע אינו מטעם אבילות אלא משום דבעינן סעודה עניה ושפלה ואין שפלות הסעודה ניכר אלא בישיבה ע"ג קרקע. ועוד נראה דסעודה מפסקת דומה לאנינות שקודם אבילות, וגבי אנינות תנינא אינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, והיינו ממש כמו סעודה המפסקת לדידן, ע"כ. והב"י (שם) הביא רק הטעם הראשון ומשמע שאינן דינו כאונן. ובר מדין הלא גם לטעם השני שהוא דומה לאנינות מ"מ ט' באב הוא כמו אבילות ובאבילות עצמה איכא פלוגתא אם צריך לישן ע"ג קרקע וכפי שיבואר לקמן. ועל כרחך דמה שיש לנהוג בשינה ע"ג קרקע בט' באב אינו מדינא אלא חומרא שנהגו בה וכמבואר בבית יוסף (סימן תקנט) בשם הכל בו, ומשום הכי כתב השו"ע נהגו לישן ע"ג קרקע וכמבואר באחרונים. ודו"ק.
ב. והנה ביו"ד הלכות אבילות (סימן שפז סעי' א) כתב השו"ע שאבל חייב בכפיית המיטה, ובשעת שינה ואכילה יושב על מיטה כפויה, אבל כל היום יושב ע"ג קרקע. עוד כתב (סעי' ב), שעכשיו לא נהגו בכפיית המיטה. וכתב הש"ך (ס"ק א) דאף שלא נהגו בכפיית המיטה מ"מ אסור לישב ע"ג ספסל או כרים וכסתות כי אם ע"ג קרקע אם לא זקן או חולה שיש להם צער בישיבה ע"ג קרקע וכו', וה"ה כשרוצה לישן צריך לישן ע"ג קרקע. ומבואר מזה שאף שעכשיו לא נהגו בכפיית המיטה מ"מ עדין נשאר הדין שצריך לישב ע"ג קרקע וזה חייב לעשות בין באכילה ובין בשינה.
אלא שהפת"ש (אות א) הביא תשובת זקנו הפנים מאירות ח"ב (סימן קנ) שתמה ע"ד הש"ך בזה והוכיח מדברי הרא"ש והביאו הטור (שם) שכתב שכפיית המיטה אינו משום צער ולכן אם כופה מיטה אף שישן ע"ג מצעות יצא יד"ח, ואם לא כפה אף שישן ע"ג קרקע בלא מצע ומצטער אינו יצא יד"ח, וכיון שכיום התבטל דינא דכפיית המיטה א"כ חזר הדין שמותר לישן ע"ג מצעות לא שנא ע"ג מיטה עצמה ולא שנא ע"ג קרקע, דאין חילוק בין אם ישן ע״ג קרקע, ויש מצעות תחתיו בכרים וכסתות, או אם ישן על גבי מטה מוצעת תחתיו בכרים וכסתות דמשרא שרי, וסיים דהמקיל בזה לא הפסיד ובפרט בדורות החלושים כמונו אין כאן חומרא אפילו מצד הדין, ומש"כ הרמ"א שיש לאדם לצער בענין משכבו בליל ט' באב היינו ממדת חסידות ולא מן הדין. ע"כ.
מאידך בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א (סימן צא) נשאל בשאלה זו האם יש חובה לאבל לישן על הארץ, והביא דעת המתירים והשיב ע"ד בתוקף לאסור, שאף שהאידנא לא נהוג בכפיית המטה מ"מ ודאי שלא באו להקל עליו עוד בדרך השכיבה להתירו לישן ע"ג מטה כבודה, הס כי לא להזכיר נשתקע הדבר ולא יעלה על לב בר דעת, ואם בישיבת עראי נאסר ע"ג מטה וכסא כ"ש בשכיבה דרך קבע, וכו' הילכך פשוט בעיני דבר זה לאסור וכן עמא דבר וכו', לכן אני אומר המתיר דבר זה סופו שיתיר איסור תורה. עי"ש. וכ״כ כיו"ב בשו״ת בית יהודה עייאש ח״א (דף קטו ע״ד), שבכל שבעת ימי אבלות נוהגים שלא לשכב על מטה המיוחדת לשינה, ואע״פ שאין אנו נוהגים בכפיית המטה, מ״מ יש איסור בשכיבה על המטה אלא צריך לשנות מקומו המיוחד וגם בהצעת המיטה יפחות ממנהגו. עי״ש.
ג. ולכאורה יש מקום לדון בדברי הפנים מאירות דכיון שהרמב"ם ס"ל דתרתי בעינן שיכפה המיטה וגם שישן ע"ג מיטה כפויה. וכמש"כ (פ״ה הל׳ יח) שאפילו אם הפך כל מטותיו, וישן על ארון או ע״ג קרקע לא יצא ידי חובתו, אלא צרך שיישן על גבי המטה הכפויה. ע״כ. ומשמע דבעינן לדעתו שיצטער בעת שנתו ולא מהני שיניח ע"ג המיטה כרים וכסתות, וכיון שהיום בטל דינא דכפיית המיטה, אכתי נשאר הדין שיצטער, ולכן צריך לישן ע"ג קרקע מדינא, ומשוה"כ השו"ע פסק בזה להחמיר מאחר ונקט כרמב"ם בדין זה. ואף שהרא"ש פליג אדין זה ולדעתו כל שכפה המיטה לא בעינן שישן בדוקא ע"ג מיטה כפויה, וכן מבואר ברמב״ן בספר תורת האדם שער האבל (ענין האבלות אות סה) שכתב, שלא מפני שאסור לישן במטה זקופה הוא כופה ואם ישן על גבי קרקע יצא ידי חובתו בכך, אלא מצוה לכוף, אבל אם כפה מטתו וישן לו על גבי קרקע יצא ומילתא יתירתא עבד. עי"ש. וכ"כ המאירי במס' מועד קטן (דף מ. ע"א) בשם הראב״ד, שאם כפה מטתו ורצה לישן ע״ג כר או כסת, או ע״ג קרקע רשאי. וכן הוא בריטב״א (מ״ק כא ע"א) עי"ש. מ"מ מאחר ודעת הרמב"ם דבעינן שישן ע"ג מיטה כפויה והיינו דבעינן שיהיה לו צער בעת שנתו ע"כ גם כיום שבטל דינא דכפיית המיטה מ"מ בעינן שישן ע"ג קרקע.
וראיתי בחזו"ע אבילות (ח"ב עמוד רנז) שהוכיח מדברי הראשונים שלא כדברי הש"ך שכתב שאף שכיום לא נוהגים בכפיית המיטה מ"מ בעינן שישן ע"ג קרקע. וכתב ומצאתי בשו״ת זרע אמת ח״ג בתשובת הרב תלמידו של הגאון המחבר (שבסוף הספר דף קצה ע״ג) שהוכיח במישור מדברי הרמב״ן בשם הראשונים, הנ״ל, שכל שקיים דין כפיית המטה, יכול לישן על גבי מטה זקופה. והוא הדין לדידן שאין כפיית המטה נוהגת בינינו שפיר דמי לישן ע״ג מטה זקופה. עד כאן. וצ"ע על דבריו שהרי הרמב"ן שם (אות סד) הביא דברי הירושלמי שכתב, הדר בפונדקי אין מחייבין אותו לכפות דלא יהוון אמרין חרש הוא, פירוש פונדק הרבה נכנסין ויוצאין שם והרבה לנין בתוכו אף בלילה, שמא יאמרו כשפים הוא עושה לנו, לפיכך ישן על גבי קרקע ואינו כופה מטה שיש לו בפונדק. ע"כ. הרי שאף שבטל דינא דכפיית המיטה כתב שיש לו לישן ע"ג קרקע. ומוכח שמה שכתב אח"כ שלא חייב לישן ע"ג מיטה כפויה זה כאשר יש באפשרותו לכפות מיטה שחייב לכפות גם אם אינו ישן ע"ג, אבל כאשר אינו יכול לכפות וכדהתם שיאמרו כשפים הוא עושה אכתי חייב לישן ע"ג קרקע ואינו יכול לישון על מיטה כדרך שהוא עושה בשאר ימים. וכיון שכיום בטל הדין דכפיית המיטה לגמרי מ"מ יש חיוב לישן ע"ג קרקע וכמש"כ הש"ך וכן מבואר ברמב"ן הנ"ל וצ"ע ע"ד הרב זרע אמת.
ד. אלא דמ"מ נראה לומר דאף שיש צד לומר שצריך לישן בדוקא ע"ג הקרקע מ"מ כיון שיש בזה מ"ח הפוסקים יש לנו לילך כדעת המיקל באבל. ועיין בשיירי כנה"ג (הגב"י סימן שפז אות א) שהביא מחלוקת האחרונים בכלל דהלכה כדברי המקל באבל אם הוא רק במחלוקת התנאים ולא באמוראים וכמש"כ התוס' כתובות בשם בה"ג, או שאמרים כלל זה אף במחלוקת הפוסקים. והביאו הברכ"י שם וציין למש"כ לקמן (סימן שצ"ז אות ג) ושם כתב, ומודעת זאת דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל אף בפוסקים, כדמוכח מדברי מרן בב"י לעיל סימן שצ"ו. וכ"כ מהרח"ש בשו"ת תורת חיים (ח"ג סימן נ). ובספר דברי אמת בשו"ת (סימן ב). ומהר"י זיין בשו"ת גנת ורדים יו"ד (כלל ה סימן ט) נשתמש בזה אף לפוסקים אחרונים. והרב גינת ורדים (סימן י) הסכים עמו, וכתב דכלל זה דהלכה כדברי המקל באבל עביד ומהני אף ביחיד נגד רבים. עכ"ל.
ומעתה אף אנן נאמר כן בנידון שלנו שיש לנקוט כדעת הרא"ש והאחרונים הנ"ל שאין חיוב לישן ע"ג קרקע מאחר ובטל דינא דכפיית המיטה. ומשום כך בברכי יוסף (שם) העלה כדברי תשובת הפנים מאירות דהמיקל בזה לא הפסיד שהלכה כדברי המיקל באבל. ועין גם בחזו"ע אבילות (ח"ב עמוד רנז) שהביא עוד אחרונים שכתבו לדינא כדברי הפנים מאירות, שכ"כ במסגרת השלחן שאחר שהביא דברי הברכי יוסף, סיים וכן המנהג בזה״ז לישן ע״ג מטה, ומי שיחמיר לישן דוקא ע״ג קרקע אינו אלא מן המתמיהין. ע״כ. וכן הרב זכור לאברהם ח״א (דף קעג סע״א) והרב בית עובד (דף רלב ע״א) הביאו להלכה דברי הברכי יוסף להקל בזמנינו. וכן העלה בשו״ת התעוררות תשובה (חיו״ד סי׳ קפט), וכן כתב בערוך השלחן (שפז סעי' ג), שהמנהג כדברי הפנים מאירות. וכ״ב בגשר החיים ח״א (עמוד ריב).
ה. ולפי האמור שאף באבילות דיחיד נקטינן לדינא כדברי הפוסקים שאין חיוב לישן ע"ג קרקע, כ"ש לגבי ט' באב שאינו אלא אבילות דרבים דקי"ל שהוא קילא מאבילות דיחיד, וע"כ אין חיוב מדינא לישן ע"ג הקרקע. אלא רק חומרא יש בזה למי שיכול, ואף מי שאינו יכול לישן ע"ג קרקע מ"מ כדאי שיעשה משהו שיצטער עי"ז וכמש"כ הרמ"א שיש לאדם להצטער על משכבו בליל ט' באב שאם רגיל לשכב בשני כרים לא ישכב כי אם באחד וכו', וימעט אדם מכבודו ומהנאתו בתשעה באב ככל האפשר. ע"כ. וכן מבואר בבא"ח (דברים אות כג) ובכה"ח (אות י). ומ"מ מי שהדבר יפריע לו את מנוחתו ולא יוכל להירדם כתב האור לציון (עמוד רסח) שאינו חייב, וכמבואר ברמ"א שעוברות ומניקות אינן חייבות בכל זה. וה"ה לזקנים וחלושים וכדו' שאינם חייבים.
