שאלה:
אדם שהגיע לביתו בליל שבועות וסעודת חלבית ערוכה לפניו כיד המלך, ונזכר שבשעות אחר הצהריים אכל מנה חשובה מהתבשיל הבשרי של החג (בבחינת "טועמיה" חיים זכו), אבל אינו יודע באיזה שעה זה היה, ויתכן שטרם עברו שש שעות, וכל בני הבית מחכים כבר להתחיל הסעודה, האם מותר לו להתחיל הסעודה כדין ספק דרבנן לקולא.
תשובה:
מותר לו לאכול משום דספק דרבנן לקולא.
מקורות:
ביד יהודה (סי' פט פיה"א סק"א ופיה"ק סק"א) כתב דבמסופק אם עברו שש שעות צריך להחמיר דצריך להמתין עד שכבר עברו בודאי שש שעות, ואע"ג דהוא ספק דרבנן מ"מ הוי דבר שיש לו מתירין. ור"ל דספד"ר בדשיל"מ לחומרא וכדאמרינן בביצה (ד.).
ואמנם לסברת הצל"ח (פסחים ט:) הובא בפת"ש (סי' קב סק"ו) דלענין אכילה הוא דמחמירינן בדשיל"מ דממנ"פ מה שיאכל היום לא יאכל למחר, א"כ אכילה זו שרוצה לאכול היום באיסור יאכל למחר בהיתר, אבל לענין טלטול לא שייך דשיל"מ שהרי יכול לטלטלו היום וגם למחר. א"כ ה"ה הכא נמי אין להחמיר כדשיל"מ דהא יכול לאכול עכשיו וגם אח"כ וא"כ לא חשיב דשיל"מ. ולזה נטה בספר דלתי תשובה (סי' פט סק"ב), ובספר דרכ"ת (סק"ה), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' צז אות ג). [וכבר הארכתי במק"א להוכיח דסברת הצל"ח היא נכונה להלכה ולמעשה ודלא כאותם שפקפקו בזה ושם הבאתי רבים ונכבדים דנקטו כן לחלק בדשיל"מ בין טלטול לאכילה, ואכמ"ל]. ועי' בבדה"ש (סי' פט ס"א ביאורים ד"ה שש שעות) ובמגילת ספר (סו"ס פט אות ח) ובהערות המו"ל יד"י הנד"מ (במילואים לסי' פט), ובספר הוראה ברורה (סי' פט ס"א ביאה"ל סוד"ה שש שעות). והנלע"ד כתבתי.
ויתירה מזו אמר ידי"נ המופלג הרה"ג ר' דוד אלקובי שליט"א דבהא דקמן יש להתיר אף להחולקים על סברת הצל"ח הנ"ל, דהא איכא ס"ס, ספק אם עברו שש שעות ואת"ל דלא עברו שמא כדעת הפוסקים דא"צ להמתין שש שעות, והוא דעת התוס' בחולין (קה. לסעודתא) ועוד, וכן פסק הרמ"א (יו"ד סי' פט ס"א). ואף דדשיל"מ הוא (לדעת החולקים על הצל"ח הנ"ל), מ"מ לא מבעיא לדעת מרן ז"ל דמקילינן בס"ס אף בדשיל"מ וכמבואר בשו"ע באו"ח (סי' תצז ס"ד) וביו"ד (סי' קי ס"ז וש"ך שם ס"ק נז), אלא אף להרמ"א (יו"ד סי' קי ס"ח) דהחמיר בזה זולת במקום הצורך, מ"מ הרמ"א שתיק למרן ז"ל באו"ח שם, ויתירה מזו הא כ"כ הרמ"א להדיא ביו"ד (סי' רצג ס"ג) להתיר סתם תבואה לאחר הפסח מכח ס"ס, ע"ש. וכבר עמד בזה הש"ך (סי' קי ס"ק נו) וכתב כמה תירוצים ונקט דהעיקר הוא דהיכא דהס"ס מסלק האיסור לגמרי כההיא דחדש דאחר הס"ס אין כאן איסור חדש כלל, בכה"ג לא אסרינן דשיל"מ, ע"ש. וא"כ הכא נמי נדו"ד להא דמיא דספק אם עברו שש שעות ואת"ל דלא עברו אולי העיקר כהתוס' דסגי בסילוק סעודה וא"כ אין כאן איסור כלל ושרי ליה שפיר אף דדשיל"מ, עכ"ד הרה"ג הנ"ל ודפח"ח ש"י.
[וע"ע בספר דלתי תשובה הנ"ל (והביאו בדרכ"ת) דגם התעורר מהס"ס הנ"ל אלא דנתקשה משום דהוי דשיל"מ ונחה דעתו ע"פ הצל"ח, ולהאמור לק"מ וא"ש טפי. וכן יש להשיב ע"ד הבדי השלחן (סי' פט ס"א ביאורים ד"ה שש שעות) דהביא בתחילה דאיכא ס"ס אך שוב דחה דהוי דשיל"מ ולהרמ"א (סי' קי ס"ח) טוב להחמיר כדעת הסוברים דלא מהני ס"ס בדשיל"מ, ע"ש. ופלא על גאון כמותו שלא נתעורר מדברי הש"ך הנ"ל דבכה"ג מקילין ס"ס בדשיל"מ].ולכן להלכה ולמעשה מי שמסתפק אם עברו שש שעות מאכילת הבשר, ואין לו דרך לברר הספק, רשאי לאכול חלב מן הטעמים שנתבארו, אבע"א כהצל"ח, ואבע"א דאיכא ס"ס ומהני אף בדשיל"מ. וכן העלה בילקו"י (סי' פט סט"ז) וע"פ הטעמים הנ"ל. וכן העלה ידידנו הרה"ג ר' אליהו טובול שליט"א בספרו להבת אליהו (בב"ח סי' ב). וע"ע בדי השלחן (סק"ט) והוראה ברורה (סק"ד) וביאה"ל שם (ד"ה שש שעות).
