שאלה:
מים הנמצאים ב'תרמוס מתכת' ששומר על הקור, ועבר עליהם הלילה, האם יש חשש שלא לשתותם משום רוח רעה וסכנה.
תשובה:
יש מחמירים בזה, אבל למעשה המנהג להקל ואין לחוש.
מקורות:
בנדה (יז.) אמר ר"ש בן יוחי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה וכו', אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שלנו בכלי מתכות.
וכתב בשו"ע הרב (חו"מ הל' שמירת גוף ונפש ה"ז) דלאו דוקא משקין מזוגין דכ"ש מים עצמן. והביאו בדרכ"ת (סי' קטז ס"ק עט). וע"ע בתהלה לדוד (או"ח סי' ד סוף סק"ח).
אמנם בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' לג סק"ב) כתב דכיון דהגר"ז מספקא ליה אם גם במים יש לחוש (שהכניס דין זה בסוגריים, והוא משום דמספקא ליה וכמו שהעיד אחיו בשו"ת שארית יהודה או"ח סי' ו), ולמעשה לא ראינו שיחושו לזה, נראה דאין קפידא במים עצמן. גם הגה"ק מליובאויטש זי"ע באגרות קודש (ח"ב עמוד קמד) כתב דכיון דדשו מה רבים שומר פתאים ה', ולא עוד אלא דבענין שהוא סגולי יש לומר שעל ידי שדשו בה רבים בטל הענין לגמרי באופן שגם ת"ח יוכל לסמוך על זה, ע"ש. וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סי' ז אות ב-ג) שכמה אחרונים חששו לדברי הגר"ז וקיימו דבריו, אבל כבר נהגו להקל ויש להם ע"מ שיסמוכו, דהו"ל ס"ס, שמא אין המים בכלל זה, ושמא אין הרוח רעה הזאת בזמנינו כלל, וכל דבר שהלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר, ע"ש. וע"ע בספר אמרי יעקב חו"מ (סי' י ס"ק לד).
וזאת למודעי, שכל הנדון הוא בין אם שהו בטרמוס מכוסה ובין אם הוא מגולה, דאין זה ענין למה שאסרו חז"ל משקין מגולין שמא שתה נחש מהם, דאין זה נוהג אצלינו וכמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קטז ס"א) דעכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר. ומה שיש נוהגים בזמנינו לשפוך כל משקה שנשאר מגולה בלילה, טרם מצאתי שום מקור לזה ותמהני אם אין בזה משום בל תשחית, דאם ברצונם לחוש לדעת השל"ה והגר"א שהובא בפת"ש (סק"א) וכ"ה בפר"ח (סי' קטז סק"א) דשומר נפשו יזהר בדיני גילוי גם בזה"ז, היו צריכים להזהר בזה בכל הפרטים, והיינו גם ביום ולא רק בלילה, ובכמה מאכלים ולא רק במשקין, אבל להחמיר רק בלילה ורק במשקין, אין לזה שום טעם לענ"ד. ואשמח אם יראוני טעם או מקור נאמן על כך.
