נשאלתי מאדם שהדביק את המזוזות בביתו ע"י דבק סקוטש שצד אחד של הדבק מונח ע"ג המזוזה ודבק שני ע"ג המשקוף ונצמדים זה אצל זה ע"י חיבור החוטים בלשונות הפלסטיק ושואל אם עשה כהוגן.
תשובה: אם הסקוטש מסוג חזק ויציב שאינו ניתן לפרקו ולהזיזו בקלות מותר. ואם סוג הסקוטש אינו יציב וחזק אלא דרכו לישמט בקלות, כיון שיכול להגיע לידי זלזול ולכן אין לקבוע באופן זה. ואם רבע יחזור ויקבע במסמרים או בדבק בלי ברכה.
בברכה יעקב ישראל נקי
מח"ס שו"ת בית היין
מקורות:
א. כתב השו"ע הלכות מזוזה (יו"ד סימן רפט סעיף ד) כיצד קובעה, ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח, או יחפור בה חפירה ויקבענה בה. ולא יעמיק לחפור טפח בעומק, שאם עשה כן פסולה. ע"כ. ודין זה מקורו ברמב"ם בלכות מזוזה (פ"ה ה"ו) וז"ל: גולל המזוזה מסוף השיטה לתחילתה, ומניחה בשפופרת של קנה או עץ, ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר, או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה. ובקרית מלך (שם) כתב שהמקור לזה מהירושלמי סוף מגילה, והוא שסמרו. ובמנחות (דף לג ע"א) דעבידא כסיכתא כו'. והיינו שחופר בפתח. ומבואר מזה דבעינן שהמזוזה תהיה מונחת בקביעות באופן שאינו יכול להסירה ולכן בעינן שיקבענה במסמרים או בחפירה בכותל דוקא.
ועין בפת"ש שהביא מספר דרכי נועם (חיו"ד סימן טז) שכתב דלמצוה מן המובחר צריך שיקבענה במסמרים, ומשמע דאינו לעיכובא רק מצוה יש בזה. אמנם החיד"א בברכ"י (סימן רפט אות ה) ציין לדברי שו"ת בית יהודה עייאש (חיו"ד סימן כ), ושם כתב דאף היכא שהמזוזה תלויה במסמר קטן כל שמתנדנד פסולה, ומוכח מהתוס' דאין תקנה להכשר מזוזה אלא כדכתב הרמב"ם, דקובעה במסמרים או חופר בחלל הפתח, ולאפוקי ממ"ש הרב בעל דרכי נועם דדברי הרמב"ם אינם אלא לכתחילה ותלייה בעלמא לא פסלה בדיעבד עד שיתלאה במקל דליתא, לענ"ד. ע"כ.
ב. אלא שיש לעין אם מש"כ ויקבענה במסמרים או בחפירה בכותל הקרקע הוא לעיכובא דדוקא בכה"ג מהני, או שמא י"ל דאף בכל דבר אם תלאה באופן שלא יוכל להסירה דומיא דמסמרים דמהני. ומדברי האחרונים נראה שלמדו דמש"כ במסמרים הוא לאו דוקא, דכל היכא שהוא מחובר בחוזקה כעין מסמרים וחפירה מהני, דהעיקר הוא שלא יוכל להסירה בנקל, דמה לי אם קבועה במסמרים או קבועה בדבר אחר כל שלא יכול ליטלה קבוע קרינן ביה. וכן מבואר בבית חדש (אות…) שדייק מדברי הראשונים דאין צריך לקובעו במסמרים אלא למצוה מן המובחר, כי היכי דלא ליתי לידי זלזול על ידי נפילה בחשש רחוק, וע"כ יסמר במסמרים דהשתא ליכא חששא דנפילה כל עיקר אפילו בחשש רחוק ודו"ק. וכתב שכן מצא בירושלמי פרק בתרא דמגילה (הי"ב) רבי בא בשם רב יהודה ואפילו לא סמרו והא תני והוא שסמרו אמר רבי יוסי והוא שייחדו לכן. עכ"ל. ומשמע מזה דכל הענין במסמרים הוא כדי שלא יפול אפילו בחשש רחוק ומינה דכל דבר שהוא מחברו בחוזקה כמו מסמרים שפיר דמי.
ועין בערוך השולחן (סימן רפט סעי' טו) שלמד מזה דמסתברא אם יכרוך המזוזה בנייר וידבקנה בדבק אל מזוזת הכותל דשפיר דמי, דמה לי מסמר ומה לי דבק כיון שנתחברה חיבור גמור, מיהו בלא דיבוק כגון שיעשה בליטה ממזוזת הבית ויניח או יעמוד שם המזוזה אינו כלום כיון שלא נתחברה חיבור גמור למזוזת הכותל. וכן העלו לדינא כמה מאחרוני זמנינו שכ"כ בשו"ת חלקת יעקב יו"ד (סי' קס"ד אות א) דהסברא נותנת דגם ע"י דבק מותר דמה לי אם מחברה ע"י מסמר או ע"י דבק. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ז (סי' עב אות ג) וח"י (ס"ס צב) דאם מדביק המזוזות בדבק המחזיק זמן מרובה על מזוזות הבית דמהני. וכן הביאו משמיה דהגרי"ש אלישיב בספר אשרי האיש (ח"ב יו"ד עמוד קכח) שאפשר לחבר בית מזוזה לקיר בדבק או בנייר דבק וזה נחשב כקבוע ולא צריך דווקא במסמרים ודוקא אם א"א להסירו. ועין גם בשבט הלוי (ח"ד סי' קמ"ג) שכתב דלא מצאנו בתורה דבעינן שיקבעה במסמרים דוקא אלא קביעות של קבע גורם, דמש"ה גם בקובע בחפירת הפצים נקרא קביעות. עי"ש. ובקובץ מבית לוי (ח"ב עמ' קל"ב אות כ"א) כתב דמשוה"כ יכול לקבעה גם בדבק שמחזיק היטיב כדבק מגע וכדומה, וכך יש לעשות בדלתות מתכת כשקשה לנקוב בהם, וכן בדבק נייר אם הוא חזק מאוד ואינו נופל מאיליו לאחר זמן, אבל אין לקבוע בדבק ניילון סלוטייפ כיון שנופל מאיליו לאחר זמן. גם בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן נח) דן בזה והעלה שגם בדיבקה בדבק בשער ברזל, שפיר דמי, ויאמר לדבק טוב הוא. שבכמה מקומות מוכח שהדבקה על ידי דבק נחשבת לחיבור גמור. וכן עיקר להלכה ולמעשה. ועי"ש שהביא מכמה אחרונים שביארו דברי הירושלמי היפך דברי הב"ח וס"ל שאם ייחד את המזוזה לפתח זה אין צריך לסמרה במסמרים. וכן מבואר בשו"ת מהרש"ם ח"ד (סימן קל"ח) שכתב ג"כ שלדעת הרמב"ם והטוש"ע אם ייחד המזוזה לכך לעולם די בלא קביעה במסמרים. ע"כ. ונראה שגם הגרע"י מסכים דאף דלא בעינן מסמרים בייחד מזוזה לפתח זה, מ"מ דומיא דמסמרים בעינן והיינו שלא יכול ליפול משם אפילו בחשש רחוק ויבוא לידי זלזול, ודו"ק. ומכל מקום מבואר מכל דברי האחרונים הנ"ל דבעינן שיקבע את המזוזה בחיבור גמור שלא יהיה בו חשש שיפול וכדו', ולא משנה באיזה דבר הוא מחברו אם במסמרים או טיח או דבר אחר כל שהוא חיבור קבע ואין בו חשש נפילה שפיר דמי.
ג. והנה אחרוני זמנינו דנו לפ"ז האם יכולים לקבוע המזוזה לפתח ע"י מגנט, ושאלה זו מצויה במי שמשכיר דירה מגוי ורוצה לקבוע מזוזה בפתחו אלא שבעה"ב הגוי אינו מסכים לקבוע במסמרים מפני שינקבו את המזוזות ואף לא ע"י דבק מפני שיהיה קשה להוריד את שאריות הדבק ולכן באו בעצה חדשה להדביק את בית המזוזה ע"י מגנט למשקופים.
ובספר אשרי איש (שם) כתב להתיר להדביק מזוזה ע"י מגנט דזה נחשב כקבוע ולא צריך דווקא במסמרים. ובשו"ת בית הוראה ח"א (אהבת שלום עמוד 469) כתב המשיב רבי יוסף שוב שהציע שאלה זו קמיה גדולי ההוראה, והגאון רבי שריה דבליצקי ס"ל דאין לקבוע מזוזה במגנט כיון שזה ניטל בקלות. והגר"נ קרליץ ס"ל דמסתבר שמעיקר הדין אפשר לקבוע מזוזה במגנט, אולם כיון שזה דבר חדש יש לימנע מזה. והגאון רבי עזריאל אויערבאך ס"ל, דאפשר לקבוע מזוזה במגנט אם אין חשש שהמזוזה תיפול. ושם העלה דכיון דנחלקו בזה הפוסקים ראוי להחמיר שלא לקבוע מזוזה במגנט, ואולי אם ידביק גם נייר דבק למעלה ולמטה אפשר להקל לכתחילה. ע"כ.
והנה מדברי הב"ח הנ"ל נראה דכל הטעם דבעינן שיקבע במסמרים הוא מפני שבזה הוא קבוע בחוזק ואין חשש שיפלו לארץ ויגיעו לידי זלזול, ומשמע שעיקר הקפידא הוא אינו על אופי הקיבוע שיהיה במסמרות דוקא, אלא שלא יהיה חשש נפילה, ובדרך כלל כשנעשה ע"י מסמרות אין חשש נפילה, וה"ה בכל דבר שקובעו אם הוא בחיבור אמיץ שלא יהיה חשש אפילו רחוק שיפול מהני, אך כל שיש חשש שיפול ואפילו בחשש רחוק לא מהני. וכן מבואר בדעת קדושים סי' רפ"ט (סעיף ד), ובמקדש מעט (שם ס"ק כו) דכל מזוזה שתוכל לינטל מהסף ביד בקל פסול.
ולכאורה כשקובעה ע"י מגנט יש חשש ממשי שהוא יפול, שהרי שכיח מאוד שאם ידחפנה בגופו או ע"י חפץ כבד בלא כוונה הוא יזוז ממקומו ויפול לארץ, ואף שהוא חשש רחוק מ"מ חזינן שגם בזה יש להקפיד שלא יקרה כן. ובאמת שלו יצויר שמניחה ע"י מגנט חזק שלא יפול אפילו בחשש רחוק אה"נ דמהני, דלא גרע מדבק וכדו' וכמש"כ בערוך השולחן וכל האחרונים הנ"ל. וראיתי להגר"מ מזוז בשו"ת מקור נאמן (ח"א עמוד קעד) שכתב דמגנט לא גרע מדבק, ואדרבא הוא חזק יותר שמפרק גם ספינות כידוע, ועיין רש"י ברכות (ח' ע"א בד"ה כפיטורי בפי ושט, ולהרש"ש שם. ע"כ. ומבואר בגמ' שם שיש מגנט חזק בכרכי הים שמפרק הספינות ולכן מסירים הברזלים מן האוניות ומחברים לוחות הספינה ע"י חבלים.ולכאורה אם בכוונתו לדמות המגנטים שלנו למגנט שמפרק הספינות רב המרחק בינהם שהמגנט שלנו כחו חלש ביותר מהמגנט שמפרק ספינות. אמנם כ"ז לא אירי אלא בכה"ג שמדביק המזוזה במגנט חזק דבזה לא גרע ממסמרות שאין חשש שיפול אפילו בחשש רחוק, הא לאו הכי לא מהני. וכן נראה קצת מדברי הפוסקים הנ"ל שכתבו שמותר לקבוע במגנט אם אין חשש שיפול, וזה לא יתכן אלא אם מתקינה ע"י מגנט חזק מאוד ולא במגנטים הרגילים שמצוי אצלנו.
ד. ומעתה כשאנו באם לדון בקביעת מזוזה ע"י דבק סקוטש אם מהני, נראה דהוא תלוי בסוגי הסקוטש, דאם הוא מסוג שהוא חזק ויציב מאוד ואינו ניתן לפרקו ולהזיזו בקלות שפיר דמי, ודמיא לשאר הדבקים שכתבו הפוסקים שמותר להדביק בהם המזוזה לכותל, וה"נ לא שנא, אולם אם מיירי בסוג הסקוטש הרגיל שהנסיון מורה שאינו יציב וחזק כ"כ אלא דרכו לישמט בקלות, הדרינן למש"כ הב"ח דלכך כתב הרמב"ם וטושו"ע דבעינן שיקבע במסמרות היינו שלא יהיה חשש ואפילו רחוק שיפול לארץ ויגיע לידי זלזול, וכ"ש כשמדביק בסקוטש הנ"ל שיכול להגיע לידי זלזול ולכן אין לקבוע באופן זה.
ה. אלא שיש לדון במי שקבע מזוזה ע"י סקוטש ורוצה להחמיר ולהדביקו ע"י מסמרים או בדבק חזק האם יקבע בברכה או לא.
ונראה שלא יחזור ויברך, דאף שיש שמחמירים בענין זה שיש לקובעו במסמרים וכיוצא דוקא, מ"מ גם הב"ח מודה שאם הדביקה בדבר שיש חשש שיפול דמהני אלא שלא כתב כן אלא למצוה מן המובחר, ועל כן כיון שכל שלא נפל עביד מצוה כהוגן ורק רוצה להחמיר ולהדביק באופן היותר טוב כדי לצאת יד"ח כל הפוסקים על כן כשחוזר ומדביק ידביק בלי ברכה. ואף שבהליכות עולם (ח"ח עמוד רסז) העלה שאם נטל המזוזה כדי לקבוע אחרת נאה הימנה שצריך לחזור ולברך, שאני התם שקובע אחרת במקומה דהמצוה הראשונה אזלה לה ולכן כשקובע מזוזה אחרת שיותר נאה היא מצוה חדשה ולכן חוזר ומברך, אבל הכא שקובע את אותה מזוזה עצמה אלא שקובע אותה באופן היותר ראוי לא חשיב קביעה חדשה בכה"ג וא"צ לברך.
וכן ראיתי מבואר בהגהות רעק"א (סימן רפו סעיף טז) שהקשה עמש"כ הש"ך (ס"ק כה) שבפתח שאין בו דלת יקבע בלי ברכה כדי לחוש לסברת הרמב"ם שפטור ממזוזה בכה"ג ואח"כ שנותן בה דלת יחזור ויקבענה בלי ברכה. והק' הגרעק"א אמאי יקבענה בלי ברכה הרי גם למ"ד דפתח שאין בו דלת חייב במזוזה בברכה מודה שאם נטלה כשחוזר וקובעה צריך לברך, וביאר ע"פ מש"כ הפוסקים באו"ח (סימן ח' סע' י"ד) דאם פשט טליתו על דעת לחזור וללובשו מיד א"צ לחזור ולברך, והינו טעמא דכיון שדעתו לחזור וללובשו הוי כאילו לא פשט כלל, וא"כ ה"ה במזוזה שאם נטלה אדעתא לחזור ולקובעה מיד הוי כאילו לא נטלה ואינו צריך לחזור ולברך. וכן מבואר בבא"ח (פ' כי תבא סוף אות ח) שכתב: דאם הסירה לפי שעה משום איזה צורך אדעתא לחזור ולקבעה, דלא יברך, משום דנפטר בברכה שבירך כשקבעה, וכו' וכן אם הסירה כדי לעשות לה תיק אחר, וחזר וקבעה, אם לא שהה הרבה לא יברך, ואם שהה הרבה שעות בעשיית התיק והלך ממקום למקום ועשה בינתים כמה היסח הדעת בעסקים אחרים, כל כהא יברך כשיבוא לקבוע אותה, עי"ש. הרי שכל שחוזר וקובע אותה מזוזה עצמה לא חוזר ומברך אא"כ הסיח דעתו.
והלום ראיתי בפת"ש (ר"ס רפט) שאם נפלה המזוזה מעצמה לארץ ורוצה לקובעה שנית בודאי שצריך לברך. וכמש"כ השו"ע באו"ח (סי' ח סט"ו) שאם נפלה טליתו שלא במתכון וחוזר ומתעטף בה צריך לברך והוא שנפלה כולה. ע"כ. וחזינן שאפילו במזוזה עצמה כשהוסרה וחוזר וקובעה חוזר ומברך. אמנם בהליכות עולם (שם עמוד רסח) כבר עמד ע"ד בזה והעלה שאף בכה"ג כשנפלה מעצמה לארץ כשחוזר וקובע אותה יקבע בלי ברכה מאחר ודין טלית שנפלה לארץ תלוי בפלוגתא, וי"א דכשחוזר ומתעטף בה לא חוזר ומברך, וכן נקטינן למעשה שלא מברך, וה"נ לא שנא דכיון דמירי באותה מזוזה שחושר וקובע אותה לא חוזר ומברך ורק אם קובע מזוזה אחרת או אפילו אותה מזוזה אם הסיח דעתו הרבה חוזר ומברך.
