שאלה: בית כנסת שארון הקודש שלהם הוא כמין חדר גדול שיש בו יותר מד' על ד' אמות ומונחים בו ספרי תורה על שולחנות הסמוכות לקיר, ונכנסים לתוכו כדי להוציא את ספרי התורה, האם חייב במזוזה לדידן שקובעים מזוזה בבתי כנסיות ובתי מדרשות בלא ברכה.
תשובה: פטור ממזוזה כיו שהוא דבר של קודש שפטור.
בברכה הרב יעקב ישראל נקי מח"ס שו"ת בית היין
מקורות: נראה לענ"ד דאינו חייב כלל במזוזה. שבשו"ע הלכות מזוזה (סעי' ג') כתב, בית הכנסת אם יש בו בית דירה לשום אדם חייבים, ומשמע שאם אין בו בית דירה פטורים. והוא דינא דגמ' יומא (יא ע"ב), ואיתא התם שאם אין בו בית דירה ר"מ מחייב וחכמים פוטרים, ונפסק הלכה כחכמים. וכן מבואר ברמב"ם (שם ה"ו), וביאר הטעם מפני שהם של קודש, שכתב: הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קדש וכו', כל השערים שהיו במקדש לא היה להם מזוזות חוץ משער נקנור ושלפנים ממנו, ושל לשכת פרהדרין מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה. ע"כ.
ב. ובדין מזוזה בבית מדרש, מצאנו שנחלקו בזה הראשונים, דבגמ' מנחות (דף לג ע"א) מבואר שבביה"כ של רבי לא היה מזוזה, והק' מביה"כ של רב הונא שהיה לו מזוזה, ות' דהיה רגיל בה. והתוס' (ד"ה והא) והרא"ש ביארו שהיו הולכים מהבית לביה"מ ולכן אם הוא רגיל בה חייב במזוזה אך הפתח שמרשוה"ר פטור. וכן מבואר בגמ' ברכות (מז.) דהלכה כמ"ד דביה"כ פטור. אולם בירושלמי מגילה (פ"ד הי"ב) משמע שחייב במזוזה דבי מדרשא דרבי חנינא היה בו מזוזה. והרי"ף (ו ע"ב) והרמב"ם (פ"ו ה"ו) והרא"ש (שם) נקטו כדברי הבבלי שביהמ"ד פטור ממזוזה שלא חילקו בין ביה"כ לבית המדרש. אולם מדברי רש"י משמע שגם הבבלי ס"ל כהירושלמי דבית מדרש חייב במזוזה שביאר דברי הגמ' במנחות הא דרגיל בה היינו שביהמ"ד של רב הונא רוב הנכנסים היו נכנסים באותו פתח ולכך חייב במזוזה. ומה שרבי לא הניח מפני שהיה נכנס לבדו. אולם המהר"ם מרוטנבורג הורה כדברי הירושלמי שנהג להניח מזוזה בביהמ"ד דכשהיה ישן שנת הצהרים בבית מדרשו היתה רוח רעה מבעתו. וכן דעת המרדכי (סו"ס תתקסא) שכתב בית המדרש חייב במזוזה, אבל בית הכנסת ודאי פטור כדמשמע בברכות ואם יש בו דירה לחזן חייב. והבית יוסף הכריע דאף שהלכה כדעת ג' עמודי ההוראה דביה"מ פטור, מ"מ נכון להצריך מזוזה לבית המדרש כדברי הירושלמי ומהר"מ כי ירא אלהים יצא את כולם (קהלת ז יח), וכל שכן בדבר שאין בו חסרון כיס הרבה אבל לא יברך על קביעותיה. ובשו"ע (סעי' י) הביא בסתם דביה"מ פטור, וי"א דחייב ונכון לחוש לדבריהם ויקבע בלא ברכה. והש"ך (ס"ק יט) כתב, דלא דמי לביה"כ דפטור דשאני בית מדרש שהתלמידים יושבים בו מהבוקר עד הערב דמי יותר לבית דירה. וכתב עוד (ס"ק כ) דלכתחילה יברך על מזוזה שבפתח ביתו ויכון לפטור מזוזה שבביה"כ, ומיד שיקבע בביתו ילך ויקבע בביה"כ. ומבואר מזה דהליכה מביתו לביה"כ לא הוי הפסק. והאחרונים דנו בזה לענין בדיקת חמץ. והובא במ"ב הלכות פסח סימן תל"ב (ס"ק ז) שהביא דברי החיי אדם שאם בודק ביתו וחנותו צריך לברך גם על החנות דהליכה מבית לחנות הוי הפסק. אמנם מדברי השו"ע (שם ס"ב) משמע דלא הוי הפסק, שכתב: שבברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים. וכ"כ החק יוסף (ס"ק ח) ובמאמר מרדכי (ס"ק ד) שכלהו חדא מצוה היא. עי"ש.
ג. ומ"מ מבואר לדינא שאף בבתי כנסיות שלנו אנו קובעים מזוזה בלי ברכה, מאחר ובתי כנסיות שלנו דינם כבתי מדרש שהרי אנו קובעים את כל מושבינו באותם בתי כנסיות, שאנו לומדים שם רוב שעות היום ומשום הכי מקלים אנו בכמה וכמה דברים בבתי כנסיות שלנו בשונה מבתי כנסת שלהם שהרי אנו אוכלים ושותים וישנים שנת עראי, ומשוה"כ נוהגים לקבוע מזוזה בלי ברכה וכמבואר בבית יוסף. אולם כל זה בבית הכנסת עצמו אבל בארון הקודש הנמצא בתוך חדר בודאי שהוא כמקום הרודש שפטור ממזוזה שהרי הוא מיוחד לספרי התורה ולא נוהגים שם מנהג בזיון ואין דינו כבית מדרש אלא כבית הכנסת שהשו"ע (סעי' ג) פטרו ממזוזה, ולא גרע מש"כ הרמב"ם (שם) שהר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קדש וכו', ואף שלענין דינא אנו מחמירים בביה"כ ובבהמ"ד לחייבו במזוזה בלי ברכה, אבל בחדר הנ"ל שנמצא בו ארון קודש בודאי שאינו חייב במזוזה כיון שהוא מיוחד לספרי תורה ואין בו כל תשמיש אחר של חולין, ובדאי שאין שום היתר לאכול שם או לישון שם, וא"כ הו"ל דבר של קודש שפטור מצד עצמו, ודמי להיכל ולקודש הקודשים דפטור ממזוזה מצד עצם היותו דבר של קודש, וה"נ לא שנא.
