פסק השו"ע (תרצה ב) "חייב איניש לביסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ומשום שהוא שבח גדול לה' יתברך שהפיל את המן והגדיל את מרדכי ומתוך שמשבח שבח זה מתוך שמחה ושתיית יין יבוא לטעות ולומר בלשון הפוכה (משנ"ב תרצה סק"ד). ובסעודה אחת סגי.
זמן סעודת פורים
יש בזה שתי דעות בפוסקים:
יש מי שאומר שלכתחילה יעשו הסעודה אחר מנחה גדולה כיון שסעודה גדולה היא ויכול להימשך ולא התפלל, ומ"מ מעיקר הדין התירו למי שרוצה לעשותה בבוקר (רמ"א תרצה ב), ומבואר שלכתחילה אחר מנחה גדולה ובדיעבד לפני.
ויש אומרים בהיפך שלכתחילה יש לעשותה בבוקר קודם חצות היום (כה"ח תרצה סק"ב, אול"צ ח"ד פ"ס א, חזו"ע פורים עמו' קפ בשם סידור הרש"ש, פורים בציון פי"ד א וכן נהג הגה"צ רבי סלמן מוצפי זצ"ל).
ואולם לכל השיטות שכחל פורים ביום שישי – יעשו הסעודה בבוקר משום כבוד השבת (רמ"א תרצה ב, אול"צ שם). והיינו קודם חצות (משנ"ב תרצה סק"י). ואע"פ שבהלכות שבת (סימן רמט ס"ב) מבואר שסעודת מצוה ניתן לעשות בערב שבת ואין בזה משום זלזול בכבוד השבת, ודאי שלכתחילה יעשו כמ"ש הרמ"א משום כבוד השבת, וראה בהערה[1].
האם צריך לאכול לחם בסעודה זו
יש אומרים שאם לא אכל פת בסעודת פורים לא יצא י"ח סעודה (מו"ק סי' תרצה, ערוך השולחן תרצה ס"ז, עמק שאלה ויקהל סימן סז א), ויש חולקים וסוברים שלא צריך פת בדווקא כדי לקיים מצות הסעודה, (שו"ת שרגא המאיר ח"ד לא, ברכי יוסף תרצה סק"א, שו"ת שבט הלוי ח"ד נד אות ב), והכרעת ההלכה בזה היא שיש לכתחילה לאכול פת בסעודה זו, אולם אף אם לא אכל נחשב שקיים מצוה זו (שו"ת יחוה דעת ח"א פט ובחזו"ע עמו' קעג, אור לציון ח"ד פ"ס ב).
אכילת בשר בסעודת פורים
יש אומרים שאם אוכל דגים או עופות בסעודת פורים לא יצא י"ח סעודת פורים (מו"ק תרצו, ספר מועדי ה' דף קלב), ויש לחוש לדבריהם. מ"מ אינו בגדר חיוב אלא בגדר הידור (חזו"ע פורים עמו' קעה).
סעודת פורים ברוב עם
נהגו לעשות סעודת פורים עם חבריו ואוהביו ברוב עם, שאי אפשר לשמוח כראוי שהוא לבדו ותהא סעודה זה שמחה של תורה (משנ"ב תרצה סק"ט בשם האליה רבה). ואולם אם יודע שאם יזמין אורחים תהפוך סעודת פורים לסעודת הוללות עדיף שיעשנה לבדו (כף החיים תרצה סקכ"ד). ויעשה סעודה מפוארת לפי יכולותיו שהרחבה ושמחה ואשרי העושה כן וזוכה לברכות הרבה והיא שעת עת רצון שיתקבלו התפילות ובקשותיו (פורים בציון פי"ד ה).
מדוע יש מצוה לשתות יין בפורים
כבר התבאר לעיל דברי השו"ע שיש מצוה להשתכר בפורים משום וביארו הפוסקים משום שהנס נעשה ע"י היין (חיי"א הו"ד בביה"ל תרצה ד"ה עד), וביאור הדבר בין במשתה הראשון שאחריו נהרגה ושתי ובאה אסתר במקומה ובכך התחילה הנס, ועוד שהמשתה האחרון נעשה ע"י אסתר ובאו קצף אחשורוש על המן ובסוף הרגו (ביה"ל שם ד"ה חייב, וכן מתבאר מספר טעמי המנהגים אות תתצ"א).
כמה ישתה ויקיים מצוה זו – האם יש חיוב להשתכר
פסק השו"ע (תרצה ב) "חייב איניש לביסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ולכאורה מבואר בשו"ע שיש מצוה להשתכר בסעודת הפורים.
ומ"מ כתב הרמ"א "ויש אומרים דאין צריך להשתכר כ"כ אלא ישתה יותר מלימודו ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי", ומקיים בשינה רק כשישן מחמת שתיית היין אך הישן סתם ולא שתה קודם לא קיים המצוה השינה (מקראי קודש פורים סימן מד). וכן דייקו בלשון הרמב"ם ושותה יין עד שישתכר וירדם (אורחות רבינו ח"ג עמו' נז).
וסיים הרמ"א "ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכונו ליבם לשמים". ואעפ"כ עיין בביה"ל שהביא מדברי המאירי דכתב "אין אנו מצווים להשתכר להפחית עצמנו על ידי כך שלא נצטוונו על שמחה של הללות ושל שטות". והחכם עיניו בראשו אם יודע בעצמו שאם ישתה יתנהג בצורה לא הולמת ומכבדת ישתה מעט יותר מהכמות שרגיל לשתות בה במשך ימות השנה ודי בכך. ויש לצטט כאן לשון החיי אדם שציטטו הביאור הלכה (תרצה ד"ה עד) "ואומנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנטילת ידים, וברכה, וברכת המזון, או שלא יתפלל מנחה או ערבית או שינהג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכן מעשיו יהיו לשם שמים". ישמע חכם ויוסיף לקח. (ובמיוחד השנה תשפ"ב שבירושלים סעודת פורים ביום שישי ויכולים מחמת השכרות וכיוצ"ב והגיע לחילולי שבת).
ונראה ברור להלכה בזה שבין לדעת השו"ע ובין לדעת הרמ"א יכול לשתות ולהשתכר ממש אם יודע בעצמו שלא יגיע לידי בזיון וכו' כפשטות לשון השו"ע, וכהמשך דברי הרמ"א אחד המרבה וכו', וכן לשניהם ברור הדבר שאם יודע בעצמו שיגיע לבזיון לא ישתה אלא יותר מהרגילות כן נראה לי, (וראה מה שהארכנו בבירור הסוגיא ושיטות הראשונים והפוסקים בענין זה, במאמר בירור הלכה בסוף קונטרס זה).
האם מצוה להשתכר רק בסעודה או בכל היום
יש מי שאומר שהמצוה להשתכר היא רק בסעודה ולא בליל וביום פורים שלא בזמן הסעודה (תורת המועדים פורים עמו' שמג). ויש מי שאומר שמצוות השתיה היא ביום ולא רק בסעודה (שלמי מועד עמו' רפז בשם הגרשז"א).
מי שהשתיה מזיקה לו – כתבו הפוסקים אינו חייב להשתכר אלא ישתה מעט תוך כדי הסעודה ובכך יקיים מאמר הפסוק "ימי משתה ושמחה" (כה"ח תרצה סקט"ז).
נשים בשתיית יין בסעודת פורים
אע"פ שהנשים בכלל כלל מצות הפורים שאף הם היו באותו הנס כמבואר בפוסקים ומחוייבות במצוות סעודת פורים כאנשים (חזו"ע פורים עמו' קעח) מ"מ לענין שתיית יין, יש שכתבו שאין להן לשתות יין כלל שאינם בכלל הצווי "חייב איניש" וכו' ושכן מצינו כמה מקומות בתלמוד שהקפידו בזה מאוד (עיין כתובות סה ע"א), ולא ישתו כלל (שו"ת שבט הלוי ח"י יחס ק"ב, בלילה ההוא עמו 21 בשם הגרחפ"ש), ויש חולקים וסוברים שישתו רביעית יין כדי לקיים מה שנאמר "ימי משתה ושמחה" (אורחות רבינו ח"ג עמו' נח), ויש מי שכתב שישתו מעט יין וכן נכון לנהוג (חזו"ע פורים עמו' קעח).
האם מצות השכרות היא ביין דווקא או בשאר שתיה משכרת
יש מי שאומר שמצות השתיה בפורים היא ביין בלבד, ודייקו כן מלשון הראשונים שכתבו שהשכרות בפורים תהא ביין (שלמי מועד עמו' רפז בשם הגרשז"א), ויש שכתבו שהעולם לא נזהר בזה וניתן לקיים מצוה זו גם על ידי שאר משקין המשכרים (מקראי קודש שם, אורחות רבינו שם עמו' נו), ואעפ"כ כתבו שישתה מעט יין.
[1] ואע"פ שיכול לעשות כהמבואר בהלכות שבת סי' רעא ס"ד "פורס מפה ומקדש" וכן היו נוהגים במקומות מסויימים בירושלים, מ"מ אינו ממולץ לעשות כן שיש לקדש בישוב בדעת והיא מצוה מהתורה ובזמן זה שכבר נמצאים זמן רב בסעודה האפשרות שיקדשו כמו שצריך ויעשו כל התנאים לדין "פורס מפה ומקדש" כגון כיסוי הפת, לא לברך על היין בקידוש, ולהוציא אחרים י"ח נראה שלא כדאי לעשות כן. ועיי"ע בכה"ח או"ח רעא סקכ"ב שלדעת האריז"ל אין לעשות כן.
