כתוב במגילה (פ"ט יט) "משלוח מנות איש לרעהו", ומכאן פסק השו"ע "חייב אדם לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או כל מיני מאכלים שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח הרי זה משובח".
מדוע לא מברכים על מצוה זו
הטעם שלא מברכים על משלוח מנות – שתלוי בדעת המקבל אם ירצה (הליכות שלמה פורים פי"ט דבר הלכה טו).
טעם חיוב מצות משלוח מנות
שני טעמים ידועים נאמרו בזה בפוסקים: יש אומרים שהוא כדי להרבות אהבה ואחוה (ספר מנות הלוי), ויש אומרים שהוא כדי שמי שהוא עני יהיה לו במה לקיים מצות סעודת פורים (תרומת הדשן). וישנם הרבה נפק"מ בין הטעמים אולם לדינא נקטינן שני הטעמים לחומרא.
זמן החיוב ומי ששלח מנות קודם הפורים והגיע בפורים
"וזמנו ביום ולא בלילה" (רמ"א תרצה ד), ומכל מקום יש לעשותה לכתחילה קודם מצות סעודת פורים (חזו"ע פורים עמו' קלה).
האם יש דין "לשלוח בפורים" או העיקר "שיגיע בפורים"
דנו הפוסקים במי ששלח לפני פורים משלוח מנות לחבירו והגיע המשלוח לחבירו בפורים, האם קיים בזה מצות משלוח מנות ונאמרו בזה שלוש שיטות בפוסקים:
יש אומרים שקיים שסוף סוף קבל המקבל בפורים (באר היטב תרצה סק"ז, דעת תורה סימן תרצה בשם מהר"י אסאד חזו"ע פורים עמו' קסב-ג בשם ספר יד אהרון), ויש אומרים שלא יצא ידי חובת משלוח מנות שחלק מהמצוה היא "לשלוח בפורים" וכיון ששלח קודם לא קיים המצוה (ערוך השולחן תרצה סי"ז), ויש מי שתלה זאת בטעמים דלעיל אם הטעם להרבות אהבה ואחוה לא קיים המצוה כיון שלא שלח לו ממש חסר באהבת האחר. אולם לטעם השני שהוא משום קיום מצות סעודה חשיב שפיר שקיים מצוות משלוח מנות (שו"ת תורה לשמה סימן קפח).
והנפקא מיניה בנידון זה הוא האם פרוז מקיים מצות משלוח מנות ששולח למוקף שיקבלו ביום ט"ו באדר שאף ששלח בפורים שלו מ"מ מבחינתו הגיע אחר פורים ועצם שליחת המשלוח ביום הפורים האם קיים בעצם זה שהגיע לנמען, והלכה למעשה שיצא י"ח שסברא ראשונה עיקר (חזו"ע שם).
ואולם גם לסוברים שצריך לשלוח ממש אם מינה שליח מותר ששלוחו של אדם כמותו (ערוך השולחן שם). וכן הדבר ברור שאם שלח לו והגיע אחרי פורים לא קיים בזה מצות משלוח מנות (דע"ת בשם מהר"י אסאד שם).
מה נחשב משלוח מנות
כתבו הפוסקים משלוח מנות צריך להיות מורכב משני מנות, וצריך שיהיה ראוי לאכילה, וסגי בכך שיתן מנה שיש בה כזית במאכל או רביעית בשתיה ואולם צריך שתהא יפה הראויה לכבד את הנותן והמקבל (ערוך השולחן תרצה סט"ו).
ומ"מ כתבו הפוסקים שיש להיזהר ששני המנות יהיו יקרות וחשובות לפי ערך הנותן, ואם המקבל עשיר יש להשתדל למי שיכול שיהיה לפי ערכו (חזון עובדיה פורים עמו' קכט, ועיין ביאור הלכה תרצה ד"ה חייב בשם החיי"א).
ובבשר חי – נחלקו הפוסקים: יש הסוברים שאין יוצאים בו (מג"א תרצה סקי"א, א"ר שם סק"ט, גר"א במעשה רב אות רמ), ויש מתירים (פר"ח תרצה ס"ד), וכן היא הכרעת ההלכה. חוץ מעוף חי שלא יוצאים בו (חזו"ע פורים עמו' קיז), ומ"מ נראה כיון ששנוי הוא במח' עדיף טפי לא להביא בשר חי, ובמיוחד בזמנינו שיש מבחר רב של דברים שניתן לשלוח.
ועיקר המשלוח מנות – יש מי שכתב שיהיה לכתחילה בבשר או דגים (מקור חיים), ויש מי שכתב שסגי במיני מתיקה וכן מנהג העולם, וכן ההלכה. (כף החיים תרצה סקמ"ח, חיי אדם כלל קנה סל"א). ואולם טוב ונכון לצרף מיני מתיקה עם סוג של מאכל ממש (ילקו"י פורים עמו' תשטז). ונראה לי שאם לא צירף דבר מאכל ונותן רק מיני מתיקה יש להקפיד שיהיה בהם שיעור קביעות סעודה דאל"כ חסר בטעמו של ת"ה שיהיה לו במה לקיים סעודת פורים וע"כ בעי שיעור קביעות סעודה, או עכ"פ שיעור ברכה אחרונה (וראה מש"כ לענין האם צריך ליטול ידים לסעודת פורים והוא נפק"מ לנידון זה, ועיי"ע בילקו"י עמו' תשטו שכתב להליץ יושר על המנהג לשלוח שוקולדים וכיוצ"ב שאין בהם כדי סעודה שאפשר שאף דבר הראוי לקינוח סעודה מקיימים בו מצוה זו).
משלוח מנות בדבר הראוי לאכילה
כתבו הפוסקים דבר שאינו ראוי לאכילה אינו בכלל משלוח מנות (משנ"ב שם). ומכח זה דנו מי שמקבל משלוח מנות ולא יכול לאוכלו מחמת חולי או שלא סומך על הכשרות האם המשלח קיים בו מצות משלוח מנות, יש אומרים שקיים אך ראוי להימנע וחידשו עוד שאף אם נותן לו משלוח מנות חלבי והוא בשרי לכתחילה אין לנהוג כן (יבקשו מפיהו בשם הגריש"א), ויש מי שאומר שיצא י"ח בין מטעמי בריאות, חוסר סמיכה על כשרות וכ"ש שכהמקבל בשרי והנותן חלבי (הליכות שלמה פורים פי"ט דבר הלכה יא, ועיי"ע בספר מקראי קודש פורים סי' לז הערה 3). ויש מי שאומר גבי כשרות אם אין המקבל אוכל מחמת כן לא קיים מצוות משלוח מנות (חזו"ע פורים עמו' קנב). וכן הוא מנהגינו, ואולם בכשרויות המקובלות בכלל הציבור ודאי שיצאו י"ח (נטעי גבריאל פורים עמו' שכג).
ועל כן יש מי שאומר השולח דבר שאינו ראוי לאכילה כמו תבלינים אבקת קפה לא יוצאים בהם י"ח משלוח מנות (יבקשו מפיהו פ"א אות לה בשם הגריש"א). ויש מעירים על כך שמוכרח מכמה פוסקים שקפה כשלעצמו נחשב מאכל (ילקו"י פורים עמו' תשטו).
כמה פרטי דין במשלוח מנות
הנותן שתי חתיכות מאותו המין – לא נחשב "משלוח מנות", כיון שדבר אחד הוא חשיב מנה אחת (ערוך השולחן תרצה סי"ד).
שתיה בכלל אכילה – ועל כן אם נותן מאכל אחד ובקבוק שתיה יצא ידי חובת משלוח מנות (משנ"ב תרצה סקי"ט) וכן ה"ה משקה עם טעם קל, אבל מי סודה או מים מינרלים אינם בכלל משקה (יבקשו מפיהו בשם הגריש"א). ושתי מיני שתיה חשובה כמו שני סוגים של משקאות קלים נחשב משלוח מנות ויוצאים בזה י"ח מצוות משלוח מנות (ילקו"י פורים עמו' תשיד). ויש מי שכתב ששני סוגי יין נחשב שני מינים (פורים בציון פי"ג ח). אולם יש להדר לשלוח שני מנות ממש (חזו"ע פורים עמו' קכד). ויש מי שכתב שאינו בגדר הידור אלא כן הוא עיקר הדין לתת שני אוכלים בדווקא ומי שנתן מאכל ושתיה אפילו יין יצא בדיעבד (אול"צ ח"ד פנ"ט א).
שליחת שני המנות יחד – יש מהפוסקים שכתבו שיש לשולחם יחד ולא זו אחר זו (כה"ח שם סקל"ו, אשרי האיש ח"ג פמ"ז ד), ויש מי שכתב שיכול לשולחם בזה אחר זה (מקראי קודש שם). והנכון לשולחם יחד (ילקו"י פורים עמו' תשכב).
שולח שני מנות בכלי אחד – יש מי שכתב שהכלי מצרפם ונחשב מנה אחת (בן איש חי ש"ר תצוה אות טז, כה"ח שם סקמ"ח), ויש מי שביאר שאף לסברא זו דווקא שהם מינים דומים אבל מינים שאינם דומים כלל כמו עוגה ובשר לא בעי שני כלים (אול"צ ח"ד פנ"ט ב), ויש חולקים וסוברים שאין הכלי מצרפם ונחשבים שתי מנות (שו"ת שבט הלוי ח"ג סימן צו ד, מועדי ישורון עמוד 58 בשם הגר"מ פינשטיין, ילקו"י פורים עמו' תשכג).
שליחת משלוח מנות בעילום שם דנו בזה הפוסקים והכרעת ההלכה היא שיש להחמיר ולשלוח שוב לו או לאחר ולהודיעו אף משום טעמו של מנות הלוי שנותנים משלוח מנות להרבות "אהבה ואחוה" ולכן יתן שוב לצאת מידי על ספק (שו"ת כתב סופר או"ח קמא, ועיי"ע מהר"ם שיק או"ח שמא, שו"ת יבי"א ח"ט או"ח עא).
האם פת נחשב למנה בפנ"ע – יש אומרים שיכול לצרף לפת מאכל או משקה ובזה מקיים מצוות משלוח מנות (כף החיים תרצה סקמ"ב), ויש חולקים שפת לא מצטרף למנה (תשובות והנהגות ח"ה רלד), והעיקר להלכה כסברא ראשונה (ילקו"י פורים עמו' תשיט). ואם שולח מאפה ממולא כגון בורקס וכיוצ"ב הממולאים נחשב מנה אחת.
שליחת מאכל בקופסאות שימורים – יש מי שהסתפק האם יוצאים בזה ידי חובה משום שמנה זו יכול להשאר לזמן רב ולא ניכר בה שנותן למשלוח מנות (מועדים וזמנים ח"ב נד בסופו), אולם הכרעת ההלכה לא כך אלא שפיר חשיב משלוח מנות (חזון עובדיה פורים עמו' קיח). ושליחת כלים נאים או בגדים לא יוצאים במשלוח זה י"ח מצוות משלוח מנות.
שליחת סיגריות, סיגרים או טבק – לא מקיימים בהם מצוות משלוח מנות גם אם הם יוקרתיים ביותר והמקבל נהנה מהם מאוד (שו"ת צי"א ח"ט לג, שו"ת רבבות אפרים ח"ג סימן תעג אות ב, וכ"ה ממשמעות החזו"ע עמו' קכב).
האם יש ענין לשלוח דווקא ע"י שליח – ישנם שתי דעות בפוסקים בזה: יש אומרים שיש לשלוח מנות על ידי שליח בדווקא שכך מדוייק בפסוק "משלוח מנות איש לרעהו" משמע ע"י שליח בדווקא (משנ"ב תרצה סק"כ בשם הבנין ציון), ויש חולקים וסוברים שאין בכך כלום ואדרבה מצוה בו יותר מבשלוחו (חזו"ע עמו' קמד תשו' להגר"ע עטיה זצ"ל, אול"צ ח"ד פנ"ט ו). ומ"מ השולח על ידי שליח לא צריך לברר אם הגיע המשלוח לנמען שחזקה שליח עושה שליחותו (חזו"ע שם עמו' קמז), אך בקטן יברר (שם), ויש מי שאומר שאם שולח ניתן לעשות כן אפילו ע"י קטן (אול"צ שם ובהערה).
משלוח מנות משותף לרב וכיוצ"ב – כתבו הפוסקים כמה אנשים שהצטרפו לקנות משלוח מנות לרב למנהל וכיוצ"ב כל המשתתפים יוצאים י"ח מצות משלוח מנות ואפילו מי שנתן סכום מועט שאין בו כדי קניית שני מנות (חזו"ע פורים עמו' קלז, שלמי מועד עמו' רפה בשם הגרשז"א).
עני המתפרנס מהצדקה – חייב במשלוח מנות ואם אין לו אפילו כדי סעודה יחליף עם עני אחר (ב"ח תרצד, פר"ח תרצה).
הנותן משלוח מנות לעני – אע"פ שמעיקר הדין מקיים בנתינה זו שנים ממצוות הפורים "משלוח מנות, וכן מצוות "מתנות לאביונים", יש מי שהסתפק בזה (ביה"ל תרצה ד"ה או), ויש מי שהכריע בזה "שראוי לא לעשות כן" אלא ליתן חוץ ממשלוח המנות אף מתנות לאביונים שתי עניים אחרים (חזו"ע פורים עמו' קנח). ומ"מ מי שנותן כסף לעני או לכל אדם כמשלוח מנות לא יצא י"ח משלוח מנות דדווקא במיני אכילה מקיימים מצוה זו (שו"ת יחוה דעת ח"ו סימן מה).
לשלוח מנות למי שאינו שומר תומ"צ – יש שני סוגי אנשים שאינם שומרים תומ"צ שאם המקבל הוא בגדר "מכיר את בוראו ומורד בו" הנותן לו לא יוצא י"ח, אולם אם הוא תינוק שנשבה הנותן לו מקיים מצוות משלוח מנות (שו"ת שרגא המאיר ח"ד לא, חזו"ע פורים שם) וכן יש לנהוג. ויש מי שכתב שאם יודע שלא יברך אין ליתן לו ובספק יברך יתן לו, ורק משום דרכי שלום יש להקל (אול"צ ח"ד פנ"ט ה).
משלוח מנות במשלוח – היינו שהתקשר לחנות ליכינו משלוח מנות לפלוני וישלחו לו בפורים והמזמין לא שילם עבור המשלוח אלא קבע עם בעל החנות שישלם לו אח"כ יוצאים בזה י"ח משלוח מנות (שלמי מועד עמו' רפו בשם הגרשז"א).
משלוח מנות בעילום שם – כתבו הפוסקים שלא יצא י"ח משלוח מנות כיון שלא קיים הטעם של ריבוי אהבה ואחוה (שו"ת כתב סופר או"ח קמא, שו"ת יביע אומר ח"ט או"ח עא).
מי החייבים במצוות משלוח מנות
מצות משלוח מנות היא בין על האנשים בין על הנשים (רמ"א תרצה ס"ד), וכתב עוד שאישה תשלח לאישה ואיש ישלח לאיש.
ואעפ"כ כתב המגן אברהם (תרצה סקי"ד) שאין האישה מחוייבת לשלוח מנות בעצמה אלא בעלה משלח לכמה אנשים בשבילה, ודייקו הפוסקים לשיטה זו שאין האישה יוצאת י"ח משלוח מנות באותו משלוח שבעלה שולח שאין הנידון כאן משום "אישתו כגופו", ודייקו כן מלשון המג"א "משלח בשבילה לכמה אנשים" (ספר הליכות ביתה סימן כד הערה נה בשם הגרשז"א), ועוד שחוץ מהחיוב שלו יש גם לה חיוב לשלוח מנות (א"א בוטשאטש תרצה ס"ג), ויש מי שחלק וסבר שסגי שמשלוח אחד לו ולה משום שאישתו כגופו (ערוך השולחן תרצד ס"ב). ומ"מ הכרעת ההלכה להחמיר שתתן היא (כפסק המשנ"ב שם סקכ"ה, וכ"פ חזו"ע פורים עמו' קמ). ויש מי שכתב שאף שמחוייבת מ"מ יכול הבעל לתתן שנים עבורו ועבורה ויאמר למקבל "זה עבור אשתי" (הליכות שלמה פורים פי"ט דבר הלכה כז).
בני ביתו הגדולים
בן או בת שהגיעו לגיל מצות חייבים בכל מצות התורה חייבים גם במצות משלוח מנות (חזו"ע פורים עמ' קמב ע"פ דברי הלקט יושר עמו' קנח). ויש מי שאומר כיון שסמוכים על שולחן אביהם ואין להם כסף מעצמם לא מחויבים לתת ומ"מ סיים ויש להחמיר (אשל אברהם בוטשטאש סי' תרצה). והלכה כסברא ראשונה. ועוד כתבו הפוסקים שיש לחנך את הקטנים ולהרגילם במצוה זו. ועל כן נראה לי שטוב הדבר אם אביהם יזכה עבורם ויתן להם. וכל זה שאין להם כלום משלהם אך אם יש להם כגון בנות גדולות השומרות מדי פעם על ילדים חייבות ליתן (ע"פ אול"צ ח"ד פנ"ט ד).
