ש. אדם ששם לב שבפתח משרדו המזוזה קבועה באופן שרובה נמצא בשליש העליון של הפתח, ומקצתה נמצא בשליש האמצעי, האם יכול להשאירה כך?
ת. חייב לקבוע את המזוזה כך שכולה תהיה בשליש העליון, ואף בדיעבד אם לא נקבעה כך ואפילו שרק מקצתה יורד לשליש האמצעי, חייב להסירה ולחזור ולתלותה במקומה הנכון אך ללא ברכה.
נחלקו התנאים במנחות (לג ע"א) אם אפשר לקבוע את המזוזה בשליש האמצעי של המשקוף, ופסק הרמב"ם (בפ"ו מהלכות מזוזה הי"ב) שמיקום הקביעות הוא בשליש העליון, ולא חילק בגבוה הפתח. אולם הכס"מ שם הביא שיש שהקשו על הרמב"ם ממה שמצאנו בירושלמי (ס"פ בתרא דמגלה) שכשהפתח גבוה הרבה מניחה כנגד כתפיו. ומרן יישב שם בכס"מ שלדעת הרמב"ם צ"ל שהבבלי חולק בזה על הירושלמי שאף אם הפתח גבוה מניחה בשליש העליון. וראה בשו"ת יבי"א (ח"ב חיו"ד סי' כא) שהאריך להוכיח שדעת מרן לפסוק שאם המזוזה היתה קבועה תחת לשליש העליון אף בדיעבד לא יצא, וחייב להסירה ולחזור ולקובעה ללא ברכה במקומה.
וראה שם באות ח, שדן מרן מלכא זצ"ל אם קבע את המזוזה כך שמקצתה נמצא מעל לטפח העליון הסמוך לתקרה [שהוא מקום פיסול]. והעלה ע"פ דברי הרב בנין ציון (סי' קפ) שאף שבעלמא הולכים אחרי הרוב, כאן לא, שזה נחשב כמקצתה בתקרה ורובה במזוזה שלא מועיל כלל, ע"ש. וראה בקובץ בית הלל (חוברת נ (ב) עמ' רטו) שהאריך להוכיח שכן הדין יהיה גם לעניין מזוזה הקבועה רובה מעל לשליש העליון ומקצתה מתחת שלא יעיל כלל.
