שיעור הכנה מדהים לראש השנה: ממשמעות תקיעת השופר ועד כוחו של הזיכרון לטובה

הרב רפאל בוסו שליט"א

אתר והגיתעדכון אחרון ספטמבר 10, 2026

0 3 דקות קריאה 2

ביום ראש השנה ישנן שתי מצוות מרכזיות המגדירות את היום: תקיעת שופר וסדר התפילה של מלכויות, זכרונות ושופרות.
מכיוון שתקיעת שופר היא מצווה מהתורה (מדאורייתא), אדם הנאלץ לבחור צריך להעדיף אותה על פני תפילת מלכויות זכרונות ושופרות.
למרות זאת, סדר התפילה של היום אינו תפילת חג רגילה, אלא סדר מיוחד שנועד לפעול את פעולת היום במלכויות, זכרונות ושופרות.
ימים אלו נועדו למחיקת עוונות למתוודים ומתחרטים כחלק מכפרת יום הכיפורים שתבוא לאחר מכן, אך יום ראש השנה עצמו ממוקד בהמלכת הקדוש ברוך הוא.
ביום זה אין מתענים ואין שרויים בעצבות.
ישנה חובה לערוך שולחן חגיגי, לאכול מאכלים שמנים, לשתות משקאות מתוקים, ולשלוח מנות לנזקקים כדי להראות שמחה גופנית במלכות השם.

מסירות הנפש על השופר וסוד התקיעות:

לאורך ההיסטוריה יהודים מסרו את נפשם כדי לשמוע את קול השופר בראש השנה.
בתקופת האנוסים בספרד, דון פרננדו אגילר ארגן קונצרט של כלי נשיפה אקזוטיים ביום ראש השנה והחביא בו תקיעות שופר אמיתיות כדי שהאנוסים יצאו ידי חובה.
בתקופת השואה, במחנות, חסידים של האדמו"ר מפשיסחה חסכו מלחם ומקצבאות כדי לשחד סוהר פולני שיגניב עבורם קרן איל, ממנה מסגר יהודי חרט שופר לתקיעה בסתר.
התורה קוראת לקול השופר "תרועה", שהוא קול של בכי, יללה, צער, משבר וקושי.
הסיבה לקול הבכי היא שהקב"ה רוצה שנמליך אותו דווקא מתוך המשבר והקושי, ולא רק כשהחיים קלים ונוחים.
סדר התקיעות המחייב חייב לכלול קול פשוט (תקיעה) לפני היללה (תרועה/שברים), וקול פשוט גם לאחריה.
התקיעה הראשונה (קול רגוע) כנגד אברהם אבינו מסמלת את מידת החסד, היללה באמצע כנגד יצחק אבינו מסמלת את מידת הדין והמשבר, והתקיעה האחרונה כנגד יעקב אבינו מסמלת שוב רחמים.
המשמעות היא שהקב"ה עוטף את הדין והמשבר בחסד שניתן מראש כדי שנוכל להתמודד, וברחמים שניתנים לאחריו כדי שנוכל להשתקם, ובכך הוא עובר מכיסא דין לכיסא רחמים.
הבן איש חי מסביר שמי שנמצא בתקופת "תקיעה" שטובה לו אינו צריך להתגאות כי משבר עלול להגיע, ומי שנמצא בתקופת "שבר" לא צריך להתייאש כי אחריה יגיעו חסד ורחמים.

סיפור חנה ופנינה:

חז"ל תיקנו לקרוא בהפטרה את סיפורן של חנה ופנינה כי הוא מדגים את המסר של תקיעת השופר על שינוי המצבים בחיים.
פנינה הגיעה לראש השנה בגאווה והשתחצנה מול חנה בגלל עשרת ילדיה, בעוד חנה הגיעה שבורה, נמוכה ומרוסקת עד שעלי הכהן חשב שהיא שיכורה מרוב צער ובכי.
אדם המגיע לשפל כמו חנה זוכה שהקב"ה יעלה וירומם אותו.
לאחר ברכת עלי, חנה אכלה ושמחה עוד בטרם הגיעה הישועה עצמה, ולבסוף ילדה את שמואל הנביא.
לעומת זאת, פנינה נענשה שילדיה ימותו שניים בכל פעם שחנה תלד, ורק לאחר שהתחננה לסליחת חנה ניצלו שני ילדיה האחרונים, שנחשבים מאז כילדיה של חנה.

מלכויות, זכרונות ושופרות:

מלכויות: נועדו לגרום לנו להרגיש שכל פעולה ויצירה בעולם, אפילו זו שנראית טבעית, מקורה בקב"ה. הפסוק החותם, "שמע ישראל", מצהיר שהשם אחד והוא מפעיל את הכל, גם מבלי להשתמש במילה מפורשת של "מלכות".
זכרונות: הקב"ה זוכר הכל משום שאין אצלו מימד של זמן (העבר והעתיד הם כמו ההווה). הדבר אינו צריך להפחיד, משום שהוא הבטיח שיעלה את זכרוננו לטובה. משמעות הדבר היא שבמשפט הקב"ה ישפוט אותנו לפי הזיכרון של הרגעים היפים והמעשים הטובים ביותר שלנו, ויתעלם מן הרע, כמעין "עדות אופי" חיובית.
שופרות: מבטאים אמונה בשופר של מתן תורה ובשופר הגדול של ביאת המשיח. כמו כן, קול השופר במדבר היה קול מפחיד של יציאה לקרב שעם ישראל השתמש בו כ"גדר" והרתעה עצמית כדי לברוח מניסיונות של היצר הרע לאחר חטא העגל.
ברכה עממית לחג היא "שנה טובה ומתוקה", משום שלעיתים דבר "טוב" הוא קשה וכואב, ולעיתים דבר "מתוק" עלול להזיק, והשאיפה היא לשנה המשלבת יחד את התועלת הטובה עם המתיקות והנוחות.