-
סדר הימים הנוראים: רבי ישראל מסלנט מסביר שראש השנה קודם ליום הכיפורים מפני שבורא עולם יודע שאנו רחוקים מרוחניות ושקועים בעולם הגשמי. בראש השנה אנו פונים לבקש בקשות גשמיות כגון פרנסה, חיים ובנים, מה שפותח ומחמם את ליבנו. מתוך ההתעוררות הזו, אנו מסוגלים לעלות מדרגה ולהגיע ליום הכיפורים מוכנים לבקשות רוחניות יותר.
-
המהות האמיתית של סימני החג: המטרה באכילת הסימנים (כמו תפוח בדבש, רימון וכו') אינה רק הנאה ממעדנים, אלא התעוררות פנימית לשינוי. כדי לזכות בשנה מתוקה, על האדם "להמתיק" את התנהגותו ולהימנע מרכילות, ויכוחים וצעקות סביב שולחן החג.
-
שמחה וביטחון ביום הדין: בשונה ממשפט בשר ודם שבו הנידון לובש שחורים ואינו מתגלח מתוך פחד, עם ישראל נוהג ללבוש לבנים, להסתפר, לאכול ולשתות בשמחה בראש השנה. הנהגה זו, המופיעה בתלמוד הירושלמי, נובעת מביטחון מלא שהקדוש ברוך הוא יעשה עמנו נסים ויוציא אותנו זכאים בדין.
-
הסגולה לזכייה במשפט: הסבא מקלם מסביר שאמנם כל אדם יחיד מלא בחטאים וראוי שיפחד מהדין, אך כלל עם ישראל מובטח שיצא זכאי. כאשר אנו מאוחדים, אנו מכפים על החולשות אחד של השני, ולכן העצה הטובה ביותר לקראת הדין היא להתחבר לכלל, לא להיות נפרדים, ולאהוב את כולם.
-
משלים לתהליך התשובה: חודש אלול משול למזגן המופעל על ידי מטבעות שמתחיל לצפצף לפני כיבויו; זהו הזמן להכניס "שקלים קטנים" (מעשים טובים מעטים) כדי לשמור על רצף החיים, לפני שיהיה מאוחר מדי. בנוסף, בדומה ללוליין שמתקשה בעיקר ב"סיבוב" ממצב של ירידה למצב של עלייה, כך גם תהליך התשובה דורש מאמץ והתקדמות זהירה של צעד אחר צעד, שלו יזכה לסיוע מן השמיים.
-
הנהגה מעשית בערב החג: יש להימנע מלחץ וכעסים המאפיינים את ההכנות לחג. יש להגיע לבית הכנסת כמו בני מלכים, להאיר פנים ולאחל שנה טובה גם לאנשים שאין עמם קשר טוב. בבית, גם אם האוכל אינו מוכן, יש לשמור על רוגע, ללמוד משנה ולא לכעוס, שכן כעס בראש השנה משפיע לרעה על השנה כולה.
