שאלה:
אדם שסיים תפילתו ופסע ג' פסיעות לאחוריו, האם יכול לשבת שם או צריך לעמוד במקומו ולא יזוז משם עד שיגיע ש"ץ לקדושה.
תשובה:
ישאר עומד במקום שבו סיים לפסוע ולא ילך למקום אחר וכן לא ישב, ומ"מ אם קשה לו לעמוד על מקומו כגון שהוא חלש רשאי לשבת בינתים.
מקורות:
ביומא (נג:) אמר רבי אלכסנדרי אמר ריב"ל המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום, אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו התם איבעיא ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו. וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' קכג ס"ב) דיעמוד במקום שכלו פסיעותיו ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש"ץ לקדושה.
ומצאנו ב' טעמים להאי דינא, הראשון הוא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תלו וסי' תרעה), ובמאורות (ברכות לד: ד"ה גרסינן בפרק), ומהרי"ל (מנהגים ליקוטים אות לט), ושו"ת בנימין זאב (סי' קסה), וב"ח (או"ח סי' קכג דין ב ד"ה ועוד אפשר), שכולם נתנבאו בסגנון אחד דהוא על דרך שאמרו ביומא (פו:) עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יוה"כ אחר ואם שנה בהן צריך להתודות וכו', ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) 'ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו', והכא נמי נראה כאילו רוצה לשוב ולהתפלל ולהתוודות שוב על חטאיו, השיבנו אבינו לתורתך וסלח לנו, ולכן הוא ככלב שב על קיאו.
והטעם השני הוא במנהיג (סי' סח), וטור (או"ח סו"ס קכג), ומהר"י אבוהב (או"ח שם והביאו הב"י), שסופו מוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי ליפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד, וא"כ תנועה זו היא תנועה משובשת ודבר מגונה ככלב (ועי' ב"ח שם ד"ה ובמקום). [ונפק"מ בין הטעמים הללו בתפלת שבת ויו"ט דטעמא קמא לא שייך כי לא התוודה בתפילתו וטעמא בתרא שייך שפיר].
והנה לב' טעמים אלו נראה דאין קפידא אלא שלא יחזור למקום שהתפלל שם, אבל מותר לשבת במקום שכלו פסיעותיו, דבזה לא שייך לא טעמא קמא (דנראה כרוצה להתוודות שוב), ולא טעמא בתרא (דנראה כמעשה תעתועים). וכן ראיתי בכה"ח (ס"ק יא) שהרגיש בזה שהביא טעמו של הטור וכנזכר לעיל וכתב עלה וז"ל, ואם כן משמע מזה דהקפידא היא דוקא אם חוזר למקום שהתפלל משום דהוי ככלב השב על קיאו, אבל אם רוצה להלוך ולישב במקום אחר שלא התפלל בו עד שיגיע ש"צ לקדושה ליכא קפידא, עכ"ל.
וכ"כ מוה"ר הגאון הגדול הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (סי' קכג דין ו) שישאר עומד במקום שבו סיים לפסוע ולא ילך למקום אחר וכן לא ישב, ומ"מ אם קשה לו לו לעמוד על מקומו כגון שהוא חלש רשאי לשבת בינתים. ובבירור הלכה שם (סק"ח) העיר כנ"ל דאין הקפידא אלא שלא יחזור למקומו הראשון, אבל אין קפידא אם לא ישאר במקום שעמד, דהכי משמע קצת מדברי המאורות ומהרי"ל ובנימין זאב, ומ"מ נראה שיש להחמיר זולת במקום דוחק, ע"ש.
ועתה ראיתי בשו"ת שבט הלוי (חי"א סי' כד אות ד) שדן בזה וז"ל, האם מש"כ בשו"ע דצריך להמתין בין תפלת שמו"ע לחזרת הש"ץ צריך להיות בעמידה דוקא או סגי גם בישיבה, תשובה – אם יושב גם אם יחזור אח"כ כבר ביטל לגמרי תפלתו וכאלו שב מיד, עכ"ל.
ולהבין אמרי יושר נלע"ד דס"ל טעם שלישי בדברי רב מרדכי, והוא ע"ד שאמרו בברכות (לב:) אמר ריב"ל המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנאמר (תהלים קמ יד) 'אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך'. וכתב הרמב"ם (פ"ד מהל' תפילה הט"ז) וז"ל, יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו, לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואח"כ יפטר, עכ"ל. ועי' בשו"ע (או"ח סי' צג ס"א) ובכה"ח שם (סק"א). והכא נמי היינו טעמא שהצריכו להמתין ולעמוד אחר גמר הפסיעות ולא יחזור למקומו, שלא יהא נראה כמשליך המשאוי מעליו וכתינוק הבורח מבית הספר, דגנאי ומכוער הדבר מאוד, ולכן שפיר כתב בשבה"ל דגם אם חוזר אח"כ למקומו כבר ביטל לגמרי תפלתו וכאלו שב מיד, ודו"ק. (אלא דאין המשל לכלב שב על קיאו נתבאר יפה לפי טעם זה, ועי' בב"ח ד"ה ובמקום).
ולפי טעם זה א"ש מה שהעיר הכה"ח ממה שאמרו בגמ' 'התם איבעי ליה למיקם' משמע שצריך ג"כ להיות נשאר שם עומד ולא לילך למקום אחר או לשבת שם, ולשאר טעמים קשה דאין טעם להחמיר בזה וכמו שנתבאר, אבל לפי מה שנתבאר בשבה"ל אתי שפיר ורווחא שמעתתא טפי.
וזכור אזכרה מנהג מו"ר עט"ר בעל שבט הלוי זי"ע עד זקנה ושיבה היה נשאר עומד במקום שכלו פסיעותיו ולא יושב שם ולא זז ממקומו עד קדושה שאז היה חוזר למקום שהתפלל.
