האם מותר לדבר לאחר הנחת תפילין של ראש לפני גמר הכריכות על האצבע

שאלה:

האם מותר לדבר לאחר הנחת תפילין של ראש לפני גמר הכריכות על האצבע.

תשובה:

נכון שלא להפסיק בדבור עד אחר שיכרוך ג' הכריכות באצבע ויקשור בכף היד, ומ"מ מותר לענות דברים שבקדושה ואפי' 'ברוך הוא וברוך שמו' מיד לאחר שהניח תפילין של ראש.

מקורות:

ראשית נבאר אם גמר הכריכות הוא גמר הקשירה (וא"כ אסור לשוח בנתיים) או דלמא כיון שקשר בזרוע סגי וגמר מצות הקשירה (וא"כ מותר לשוח אף שטרם כרך הכריכות באצבע וקשר בכף היד).

כתבו הרמב"ם (פ"ג מהל' תפילין הי"ב) ושו"ע (או"ח סי' כז ס"ח) אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח רצועה אחת על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור. וכתב בד"מ (סק"ה) דמדברי המרדכי משמע דהמנהג דלא בעינן כריכה כלל וזה לשיעור בעלמא נאמר, ומנהג שלנו כדעת הרמב"ם לכרוך ג"פ 'ולקשור', ע"כ.

וכתב רבינו מנוח על הרמב"ם שם וז"ל, ואפשר לומר שתקנת הגאונים הוא כדי שלא תשמט הרצועה למעלה, וכל רצועה הנכרכת שלש כריכות וקשר אחד לא במהרה תשמט כדכתיב (קהלת ד יב) 'והחוט המשלש לא במהרה ינתק', ע"כ. גם הגר"א כתב דמ"ש הרמב"ם שיקשור הוא משום דבלא"ה לא קיימי הכריכות ולכן אין אנו נוהגין לקשור שם כי אינן לעיכוב רק נקט שיתקיים.

וכבר בא הדבר מפורש בשו"ת הרמב"ם (מכון ירושלים סי' פב ובפאר הדור סי' עג) שנשאל שם במה שכתב 'ויקשור' האם הוא חובה או לא, והשיב שם וז"ל, כריכת הרצועה על הקיבורת הוא הקשר הנאמר עליו קשירה, ואז צריך לברך אמנם קשירת הרצועה על האצבע תהיה אחר הברכה, ובה תהיה קשירה תמה, ואין הקשר על האצבע מוכרח, עכ"ל. מבואר מזה דשלימות הקשירה הוא בגמר הקשירה לאחר הכריכות באצבע, אמנם איננה חובה ואינה מעכבת.

והנה בקצות השלחן (סי' ח סי"א) כתב וז"ל, ואחר שהניח תפילין של ראש מותר להפסיק, ומ"מ נכון שלא להפסיק בשיחת חולין עד גמר כל ההנחה דהיינו אחר שיכרוך הג' כריכות על האצבע ויקשור, עכ"ל. ושם בבדי השלחן (ס"ק מב) דקדק כן מדברי הרמב"ם ושו"ע הנ"ל דנראה מדבריהם שקשירה זו היא מכלל מצות וקשרתם, שבה מסתיימת קשירת התפילין שלא יתרופפו, ומפני זה נכון שלא להפסיק בדברי חולין עד גמר הקשירה האחרונה. והביא סייעתא לזה מתשו' הרמב"ם הנ"ל דהקשירה בסוף הוא מכלל המצוה.

וכתב שם דמסתבר דהיינו טעמא דהאדמו"ר הזקן זי"ע בעל התניא לא כתב בסידורו פסוקי 'וארשתיך' משום דחושש גם בזה להפסק, אמנם גם הנוהגים בזה היינו משום דהוי מענין התפילין דהכריכות נקראו קידושין כמ"ש בשעה"כ, אבל אין להפסיק בדבר שאינו מענין המצוה, ומיהו אי אפשר לאסור מן הדין ההפסקה לפני שקשר על כף היד, אבל שפיר ונכון שלא להפסיק בשיחת חולין עד אחר הקשירה על כף היד, ו'ברוך הוא וברוך שמו' אין לאסור.

ומו"ר הראשל"צ הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה (סי' כז שעה"צ ס"ק פט) הביא דברי הקצה"ש הנ"ל, והעיר דבכמה נוסחאות ברמב"ם איתא 'ואין הקשר על האצבע מוכרח', ואם כן יש לומר שמ"ש הרמב"ם שתהיה קשירה תמה, אין הכוונה שבזה משלים המצוה, אלא הכוונה שבזה יהיה הקשר אמיץ וחזק, ע"ש.

אמנם אכתי יש מקום לדברי קצה"ש, וכמ"ש בבדה"ש שם דגם לדברי הגר"א הנ"ל דקשר זה אינו לעיכובא אין להפסיק אחרי הג' כריכות דמ"מ שייכים להמצוה, ע"ש. ולכן נכון ליזהר בזה.