שאלה האם מותר להטביל כלים בשבת:
תשובה.
לבני ספרד: מעיקר הדין מותר להטביל כלים בשבת ללא כל חשש. אולם לכתחילה אם יש נכרי בקרבת מקומו יתן לו הכלי במתנה ויחזור וישאיל הכלי ממנו וישתמש בו בלא טבילה.
לבני אשכנז: אין להטביל כלים בשבת משום איסור מתקן מנא, אולם יכול להטביל בהערמה על ידי שממלא בכלי מים ממי המקוה ודרך אגב הכלי הוטבל במי המקוה.
מקורות: כתב השולחן ערוך הלכות טבילת כלים (יו"ד סו"ס קכ סעיף טז) אם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב יתננו לעובד כוכבים במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו, ע"כ. ומקור דבריו כתוב במרדכי בפ"ב דביצה (סי' תרעז) דעל ידי שנותן הכלי לגוי במתנה נעשה שואל ושואל כלי מן הגוי אין צריך טבילה, וכתב הבית יוסף (סו"ס קכ) ותיקון זה אפשר לעשות אפילו בחול במקום שאין מצוי מקוה מים להטביל בו, ואיתא בט"ז (אות יח) דמכל מקום לאחר השבת או אם ימצא מקום שיש לו מקוה צריך שוב להטבילו משום דלא עדיף מאם משכן לו הגוי כלי ונראה בדעתו שרוצה הגוי לשקעו בידו שצריך טבילה כמבואר בשו"ע (סעיף ט) וה"נ צריך טבילה אחר שאפשר לו להטבילו, ובאמת היה לו להטבילו בברכה אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו משום חשש ספק ברכה, וכ"כ החיד"א במחזיק ברכה (או"ח סימן רסא אות ב), וכן דעת הזבחי צדק (אות פז), ברם דעת הפרי חדש (ס"ק מב) שאם נשתקע בידו אח"כ צריך להטבילו בברכה.
והנה בגמ' ביצה (דף יז' ב ובדף יח' א) איתא דכו"ע מודים שאסור להטביל כלים בשבת, ובטעם הדבר יש שם ארבעה שיטות של האמוראים עי"ש, ולמעשה דעת הרי"ף (שם) והרמב"ם בהלכות יו"ט (פרק ד הלכה יז) שמותר להטביל כלים בשבת ואין לחוש לאיסור וזאת משום שהם פסקו כרב יוסף וכרב ביבי שכל סיבתם הוא משום איסור תרומה ואינו ענין לכלים חדשים (עיין ביתר ביאור בביאור הלכה סימן שכג ד"ה מותר להטביל), אולם הרא"ש (סימן יב) פסק כמו הדעה שסוברת שהטעם הוא משום מתקן מנא, ועל כן סיבה זאת שייכת גם בכלים חדשים, וכמו שכתב ומאלו שני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביום טוב, וכתב הבית יוסף ולענין הלכה כיון דלהרי"ף והרמב"ם משמע דשרי להטביל כלים חדשים ביום טוב הכי נקטינן, מיהו כיון דאפשר בתיקון שכתב המרדכי שאכתוב בסמוך נכון לחוש לדברי האוסר ושלא להתיר כי אם על ידי אותו תיקון היכא דאפשר, ע"כ. והיא היא המרדכי הנ"ל דיתן לגוי במתנה ואח"כ יחזור וישאלנו ממנו, ובשולחן ערוך או"ח סימן שכג (הלכה ז) הביא מרן את שתי הדעות וז"ל: מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה ויש אוסרים וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לא"י במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ואין צריך טבילה, ע"כ. ועל פניו נראה דס"ל כדעה קמייתא דמותר להטבילו בשבת וכמש"כ בב"י, וכן כתב המשנ"ב (ס"ק לג), והוא על פי הכלל דסתם ויש הלכה כסתם כמבואר בפוסקים אלא דחש לשיטת הרא"ש שאסר ועל כן כתב שירא שמים יצא את כולם וכו'.
והנה הדבר צריך עיון דלכאורה שני הפסקים סותרים האחד את משנהו, דביורה דעה (סימן קכ) סתם כשיטת הרא"ש שאסור לטבול כלים בשבת ולכן כתב רק העצה המוזכרת במרדכי שיתן לגוי במתנה וישאילנו, ואילו באורח חיים (סימן שכג) סתם כשיטת הרי"ף והרמב"ם שמותר לטבול כלים בשבת ורק בכדי לצאת ידי שיטת הרא"ש כתב שירא שמים יצא ידי כולם ויתננו לגוי במתנה.
ויעויין בפרי מגדים בסימן שכג (משב"ז סק"ה) שהקשה ע"ד השו"ע דלפי מאי דמשמע דסבר שמותר להטביל כלים בשבת א"כ כיצד זה מסתדר עם מה שפסק ביו"ד (סימן קכ סעיף יד) דטבילת כלים דאורייתא דמשום כך אסור לתת לקטן להטביל כלים, והיות והרמב"ם בהלכות שבת (פרק כג) פסק דאסור להטביל כלים שנטמאו בטומאה דאורייתא בשבת משום מתקן מנא ה"נ שחיוב טבילת כלים מדאורייתא א"כ יש לאסור גם להטביל כלים חדשים בשבת, ובביאור הלכה (ד"ה מותר להטביל) כתב לישב בדוחק שיש לחלק בין חיוב הטבילה לבין איסור השימוש, דחיוב הטבילה אכן היא מהתורה אולם האיסור להשתמש בכלי שאינו טבול הוא מדרבנן ועל כן לא דמי למש"כ הרמב"ם בכלי שנטמא בטומאה דאורייתא שאסור לטובלו משום מתקן מנא דשאני התם שאינו ראוי לשימוש כלל משא"כ הכא שראוי לשימוש מהתורה אלא שרבנן גזרו על שימושו ומה שגם שאם השתמש בו בעודו אינו טבול האוכל אינו נאסר וכמו שפסק הרמ"א ביו"ד (סו"ס קכ) ועל כן אין בו איסור מתקן מנא בטבילתו, וכתב כן נראה לעניות דעתי להטעים סברת השו"ע מפני חומר הקושיא. ולכאורה מבואר שס"ל לפרי מגדים שמרן לא חזר בו ביו"ד ממה שכתב באו"ח דאם נאמר שאכן מרן חזר בו ודבריו ביורה דעה עיקר שאסור לטבול כלים בשבת ולכן כתב רק את העצה שישאיל לגוי לא קשיא מידי, אך אם נאמר שמרן לא חזר בו אלא דבריו שבהלכות שבת עיקר ומותר להטביל כלים בשבת אכן קשיא.
והנה הביאור הלכה שם (בסוף הענין) כתב דאפשר דבשעה שכתב את דבריו שבבית יוסף היה סובר לדינא שטבילת כל הכלים הוא מדרבנן, ע"כ. וכוונתו שכל קושיית הפרמ"ג שייכת רק אם נאמר שטבילת כלים דאורייתא אך אם נאמר שהיא מדרבנן אין מקום לקושיא זו ולכן בשעה שמרן כתב את ההלכה זו סבר שטבילת כלים מדרבנן, ובאמת שגם הט"ז (סימן שכג אות ה) כתב שסבר השו"ע שטבילת כלים מדרבנן ולכן מותר להטביל בשבת ואין בזה מתקן מנא, ומבואר מזה דלכאורה לפי מש"כ השולחן ערוך ביו"ד שטבילת כלים דאורייתא א"כ משמע שמרן חזר בו שכן יש לנו לילך בתר לשון אחרון וגם שהוא סוגיא בדוכתא, ואם כן לפי זה יוצא שגם לעניין טבילת כלים בשבת יש לאסור ודבריו יוכיחו (בסו"ס קכ) שכתב רק העצה שיתן לגוי הכלי במתנה ואח"כ ישאילנו וכמש"כ המרדכי וזה שייך רק לפי סברת הרא"ש שאסר לטבול כלים בשבת דלשיטת הרי"ף והרמב"ם אין צריך להגיע לכל זה ואם כן מוכרח שמרן חזר בו ולעולם ס"ל שאסור לטבול כלים בשבת, וכן כתב הזבחי צדק (אות פט) שאף על פי שמרן בשו"ע או"ח (סימן שכג) סתם כמאן דאמר דמותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה בשבת הכא ביו"ד חזר בו ומשמע מדבריו שאסור, ומ"מ אם הוא בעניין שיתבטל מסעודת שבת כדאי הוא סברת מרן באו"ח לסמוך עליו ולהטביל, ע"כ.
אולם כתב הגר"ע יוסף בלויית חן (סימן שכג אות עב עמוד קה) שדברי השו"ע באו"ח עיקר, ובאמת מעיקר הדין נקטינן שמותר להטביל כלים בשבת וכמש"כ הבית יוסף כדעת הרי"ף והרמב"ם, ומה שפסק השו"ע ביו"ד שאם שכח להטביל הכלים יתנם לגוי במתנה הוא רק לכתחילה שבהכי עדיף טפי. וכתב לישב קושיית הפרמ"ג דהוא עצמו סבר (סימן תנא משב"ז אות ו) דקטן לא נאמן על טבילת כלים אפילו בכלי זכוכית דרבנן משום שיש לכלי חזקת איסור ואם כן אין ראיה מדעת השו"ע שכתב גבי קטן שאין לתת לו להטביל כלים והיינו משום שטבילת כלים דאורייתא שהרי אף אי נימא שהוא דרבנן יש לאסור לקטן להטביל, ועוד שרבו הפוסקים הראשונים להוכיח בדעת הרמב"ם שטבילת כלים הוא מדרבנן, וכבר כתב ביביע אומר ח"ב (יוד" סימן ט אות ג) שיש מקום לומר שגם מרן השו"ע סובר שטבילת כלים מדרבנן, ואפילו אם תמצי לומר שהוא מדאורייתא מ"מ האיסור להשתמש בכלי שאינו טבול מדרבנן, וגם שאף אם השתמש אין האוכל נאסר וכמש"כ שם הביאור הלכה, ועל כן לא חשיב תיקון גמור בהטבלת הכלים בשבת, ושוב ראיתי שהניף ידו בשנית בחזון עובדיה שבת ח"ד (עמוד תמ) עי"ש.
ולענ"ד נראה שיש לנו ללכת בדעת מרן אחר העניין והמקום שבו הוא עוסק, שלגבי דין טבילת כלים אם הוא מותר בשבת יש לנו לקבוע על פי מש"כ בהלכות שבת שמותר להטביל כלים בשבת ומש"כ ביו"ד שיתן לנוכרי וכו' הוא ע"פ מסקנת הדברים שהביא בהלכות שבת שירא שמים יתן הכלי במתנה לאינו יהודי ואחר כך ישאיל ממנו וזאת כדי לצאת ידי כל הפוסקים אבל באמת לעניין הלכה יש להתיר וכמשמעות לשונו בהלכות שבת, ומאידך כאשר אנו באים לדון אם טבילת כלים מדאורייתא או מדרבנן יש לנו ללכת להלכות טבילת כלים כדי לדעת מה ההלכה ולכן אין להוכיח מהלכות שבת לעניין הזה שס"ל טבילת כלים מדרבנן אלא יש לנו להכריע בעניין זה רק בהלכות טבילת כלים ששם מוכח דס"ל שטבילת כלים היא מהתורה ולכן אסר לקטן להטביל את הכלים, ואני אומר זאת אחרי שראיתי לרשל"צ הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (חלק ג עמוד נה) בכללי השו"ע שכתב להביא למעלה מחמישים סתירות בדברי השו"ע, עי"ש. וכתב שיש לישב זאת בכמה אנפי, ואחד מן הישובים הוא שכאשר יש סתירה בדברי מרן נקטינן כפי המקום בו הוא עוסק דסוגיא בדוכתא עדיפא, עי"ש. ובעמוד עא (אות כא) הביא הסתירה הנ"ל בדעת השו"ע וכתב שדבריו באו"ח עיקר ומש"כ ביו"ד הוא לכתחילה דכן ראוי לעשות, ושכן כתבו האחרונים.
העולה מכל האמור שמי ששכח ולא הטביל כלים מערב שבת מעיקר הדין יכול להטבילו בשבת ללא כל חשש, אלא שאם יש בקרבת מקומו גוי יש לו ליתנו לו במתנה ואחר כך יחזור וישאיל הכלי ממנו ויוכל להשתמש בכלי אף ללא טבילה.
ולגבי מנהג בני אשכנז שכתבנו לאסור הוא אליבא דהרא"ש הנ"ל, וכך פסק הרמ"א באו"ח (סימן שכג סעיף ז) דאם הוא כלי שראוי למלאות בו מים ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה, וכתב המשנ"ב (אות לו) דיטבילנו בלא ברכה שאינו מוכח שעושה לשם טבילה, ופשוט שאם יש לו כלי אחר אסור לעשות כן מחמת שמפסיד הברכה בידים, ע"כ. ועיין שם בביאור הלכה (ד"ה ימלאנו מים) מה שדן בזה לעניין הברכה, ובשו"ת דברי בניהו (חי"ב סימן כ) העלה ע"פ מה שכתב בשו"ת קול גדול (סימן טו), וכן בישועות יעקב (סימן שכג), שיכול לברך בלחש ואין לחוש למתקן כלי עי"ש.
ואם עבר והטביל הכלים בשבת בשוגג, יש להתיר ע"פ מה שפסק הפרי מגדים באו"ח סימן שיח (אות י) שלעניין מעשה שבת נקטינן להקל בכל מקום שיש מחלוקת הפוסקים דכיון שהנאה ממעשה שבת דרבנן נקטינן לקולא במקום מחלוקת, וכאן הרי דעת הרי"ף והרמב"ם והשו"ע שמותר לכתחילה ולכן אם כבר עבר וטבל מותר להשתמש בו, וכן כתבו שם המג"א (אות יא), והמשנ"ב (ס"ק לג), ובשעה"צ (אות לב).
הרב יעקב ישראל נקי שליט"א מחבר ספר "טבילת כלים למעשה"
