דיני קריאת המגילה
סדר פתיחת המגילה
יש בזה שתי דעות בראשונים והביאם הטור בסימן תרצ, יש אומרים שצריך לפתוח את כל המגילה כאיגרת כדי להראות את הנס ואח"כ מברך וקורא. ויש אומרים שאין לפושטה ומברך מיד ואחר שסיים עמוד ראשון מניחו פתוח ולא גולל, והכריע השו"ע בסעיף יז כדעה ראשונה שהש"ץ יפתח כאיגרת להראות הנס, ואף שכסברא אחרונה כ"כ הרבה מהראשונים מ"מ הש"ץ שעומד על התיבה יש לו מקום גדול יעשה כדעה ראשונה וכפסק השו"ע שמהיות טוב אל תהא רע וירויח שיטה זו (חזו"ע פורים עמ' עה הערה מה). ואולם היחיד שיש לו מגילה כשרה לא יעשה כן אלא מיד אחר הברכה יתחיל לפתוח ולא יגלול עד סוף הקריאה כדי שבסוף הקריאה תהא פתוחה לפניו (חזו"ע שם).
ויש נוהגים קודם פתיחת המגילה ליטול ידיהם משום שאוחזים זה בלי מטפחת ומחמירים בה כדין ס"ת, ויש מקילים בזה (תורת המועדים סימן ה סכ"ה).
סדר הברכות ועניינם
זמן קריאתה לכתחילה בליל יד באדר לפרזים ובליל טו במוקפות חומה בתפילת ערבית ואומרים חצי קדיש אחרי תפילת שמו"ע.
ואחר הקדיש קודם הקריאה מברכים שלש ברכות: על מקרא מגילה, שעשה ניסים, שהחיינו, וביום למנהגינו לא מברך אלא שתי ברכות, על מקרא מגילה, שעשה ניסים (שו"ע תרצב ס"א) וכן יש לנהוג ולעשות (חזו"ע פורים עמו' סג), ובמקומות שנהגו לברך גם בבוקר שהחיינו יכולים למשיך מנהגם (מועד לכל חי סימן לא אות עא, יפה ללב ח"ח אות ד הו"ד בחזו"ע שם), ולמנהג בני אשכנז מברך גם ביום שלוש ברכות (רמ"א שם).
ולדידן הנוהגים לברך שהחיינו רק בלילה מי שנאלץ להתפלל במקום שהמנהג לומר גם ביום שהחיינו, דנו הפוסקים אם יכול לענות אמן על הברכה, יש מי שאומר שיענה (אול"צ ח"ד פנ"ד יג, שלמי תודה בשם הגרנ"ק זצ"ל), ויש אומרים שלא יענה (חזו"ע חנוכה עמו' רצו ונראה דה"ה לנ"ד, ספר בלילה ההוא בשם הגריש"א זצ"ל).
וכן מי ששכח ולא בירך בלילה ברכת "שהחיינו" יברך ביום קודם הקריאה (אור לציון ח"ד פנ"ד יב).
והיחיד שיש לו מגילה כשרה יכול לברך את הברכות בפנ"ע כיון שיוצא י"ח בקריאת עצמו (בא"ח ש"ר תצוה אות יא), ואין בזה משום חשש לברכה שאינה צריכה (חיד"א בברכ"י רצה סק"ה), ואולם העדיפות היא שגם הוא ישמע מהש"ץ משום "ברוב עם הדרת מלך" (אור לציון ח"ד פנ"ב ו, חזו"ע פורים עמוד סט), ונראה שה"ה בברכה אחרונה.
עמידה בברכות
יש אומרים שצריכים הציבור לעמוד בזמן הברכות ובעת הקריאה ישבו, (מג"א תרצ סק"א, משנ"ב ושעה"צ שם סק"א בא"ח ש"ר הלכות פורים אות ד), ויש אומרים שאין לציבור לעמוד לא בברכות ולא בקריאה (כנה"ג סימן תרצב, מועד לכל חי סימן לא אות עו, יפה ללב סימן תרצ סק"ב, מור וקציעה סימן ח), וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו בזה (חזו"ע פורים עמו' סט).
אולם הש"ץ לכו"ע צריך גם לברך ולקרוא בעמידה משום כבוד הציבור (שו"ע תרצ א), ומ"מ יכול להישען ולסמוך עצמו על הבימה (ביאור הלכה שם ד"ה אבל). ואם רוצים הציבור שיקרא אדם חשוב ומבוגר יכולים הציבור למחול על כבודם וליתן רשות לבעל קורא לקרוא מיושב (כה"ח תרצ סק"ה).
ומנהג בזה הוא בין בקריאה בביהכ"נ בין הקורא לנשים (חזו"ע שם). ומ"מ הקורא שכבר יצא י"ח לא יברך להם אלא אחת מהנשים שאומדת בדעתה שתשמע הכל תברך תחילה, ואם הם עשר נשים תברך אף בסוף (ועיין לקמן מש"כ בזה).
לכוון בברכת שהחיינו על כל מצוות הפורים
צריך שהש"ץ מיכוון בברכת "שהחיינו" על כל מצוות היום ויש להזכיר לו על כך (משנ"ב תרצב סק"א).
החייבים בקריאת המגילה
פסק השו"ע (תרפט א) "הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים ומחנכים את הקטנים לקרותה". ואף שזו מצוה הזמן גרמא אף הנשים מחויבות בה, שאף הם היו באותו הנס (משנ"ב שם סק"א), ויש אומרים שצריך לילך לבית הכנסת הוא ואישתו וכל בני ובנות ביתו (חיי אדם כלל קנה ס"ז, כה"ח תרפז סקי"ב), ויש אומרים שלא חייבות לבוא לבית הכנסת שדין "ברוב עם" לא נאמר על הנשים ועל כן יכולות לכתחילה לשמוע בקריאה המיועדת לנשים (שו"ת חלקת יעקב או"ח רלב, אשרי האיש ח"ג פמ"ג אות ל, ודייקו כן מלשון המשנ"ב "וקצת מקומות נוהגים שהן הולכות לבית הכנסת").
המנהג להביא את הקטנים בתי הכנסת לשמוע קריאת המגילה
פסק השו"ע (תרפט ו) "מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה", ומ"מ כתבו הפוסקים שלא יביאו קטנים ביותר שמבלבלים את הציבור (משנ"ב שם סקי"ז) וחובה על כל אב המביא את בנו לביהכ"נ לשמור שלא יפריע למהלך הקריאה ורק בזמן שהגבאים מאשרים להכות ולהרעיש באמירת "המן", יכו. ולא יהיה עיקר הבאתם לביהכ"נ להכות בהמן אלא לשמוע מגילה (משנ"ב שם סקי"ח).
דיני קריאת המגילה
צריך הש"ץ לכוון בברכות להוציא את הציבור י"ח בהם וכן שיכוון להוציא את השומעים (שו"ע תרצ יד), ואפילו היושבים מאחורי ביהכ"נ יוצאים בברכתו ובקריאתו שמסתמא דעתו עליהם (שם), והוא לעיכובא שאם לא כוונו שניהם השומע ומשמיע לא יצא השומע י"ח (משנ"ב שם סקמ"ח).
ואחר הברכות מתחיל הש"ץ לקרוא את המגילה, ויש להש"ץ להפסיק בין פסוק לפסוק בנשימה כיון שמגילה נקראת כאיגרת (משנ"ב תרצ סקנ"ב). וכן בין פרק לפרק יש מי שאומר שצריך לנוח מעט [כמה שניות] ערוך השולחן תרצ סכ"א).
ומי שאין לו מגילה כשרה צריך לעכוב אחר הש"ץ ולא יקרא הוא אלא ישמע וישתוק (שו"ע תרצ ד), ומ"מ אם חושש שלא ישמע כראוי אם לא יקרא אף הוא בלחש, יקרא בלחש ויזהר להקשיב לבעל קורא ולא לעצמו (שו"ת אבני ישפה ח"ה צח ה).
ויש לדקדק ולשמוע את הקריאה מהש"ץ ולא להחסיר מילה, ואם לא שמע אף שאין לו מגילה כשרה יכול להשלים את התיבות שהחסיר ולהגיע למקום שהש"ץ בו ולהמשיך לשמוע הקריאה, וה"ה אם איחר ולא שמע כמה פסוקים מתחילתה, וכן אם יצא לרגע יכול להשלים (תורת המועדים סימן ה סכ"ו). וההשלמה היא עד חציה כמבואר בשו"ע (תרצ ג) ולא כולל פסוק של חציה (ע"פ המשנ"ב תרצ סק"ט).
קריאה למפרע
מ"מ אף מי שאיחר או נרדם מיד בתחילת המגילה שיכול להשלים עד חציה כשיגיע לא ישמע את המגילה ממקום שהגיע עם הש"ץ ואח"כ ישלים את תחילתה שהדין הוא "הקורא למפרע לא יצא". אלא ישלים מתוך מגילה מודפסת על מקום שבוא הש"ץ ואח"כ ישמע ממנו (שו"ע תרצ ו ,תורת המועדים סימן ה סל"א).
דברים הנוהגים במגילה
פסוקים שאומרים בקול: מנהגינו לומר בקול את הפסוקים "איש יהודי", בלילה ההוא", "ומרדכי יצא", ליהודים היתה", "כי מרדכי היהודי". ובפסוק בלילה ההוא יש להטעים את המילה "המלך" שיש בזה רמז למלכו של עולם (חזו"ע פורים עמו' פד ובערה סג ע"פ הגמ' מגילה טו ע"ב).
ופסוקים אלה – מי שאין לו מגילה כשרה לכתחילה יכוון בקריאתם שלא יוצא בזה י"ח אלא במה ששומע מהש"ץ (הליכות שלמה פורים פי"ט ד).
עשרת בני המן: פסק השו"ע תרצ טו "וצריך לומר ועשרת בני המן בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד". וכתבו הפוסקים שטוב להתחיל מתחילת הפסוק "חמש מאות איש" (חזו"ע פורים עמו' פה). וכתב הרמ"א ההינו לכתחילה, וכן הוא לדידן (חזו"ע שם, תורת המועדים עמו' קצט). ויש להיזהיר הש"ץ שיקרא את המילה "ואת" שנמצאת בצד השני כל אחד במקומו ולא יקרא בע"פ שפעמים מחמת הרצון להספיק בנשימה אחת לא מדקדקים בזה (בא"ח ש"ר תצוה אות ט). ומ"מ לכו"ע בדיעבד אם לא הצליח לומר בנשימה אחת לא צריך לחזור על הקריאה (ממשמעות החזו"ע שם).
שמיעת המגילה ע"י רמקול
יש בזה שלוש דעות בפוסקים: יש אומרים שאין יוצאים י"ח בשמיעת מגילה ע"י רמקול (הליכות שלמה פורים פי"ט א, אור לציון ח"ד פנ"ד ד), ויש מי שמחלק בזה אם יכול לשמוע את קול הש"ץ גם בלי הרמקול יוצא י"ח לכתחילה. אם לא יכול לשמוע קול הש"ץ בלי הרמקול לא יוצא ידי חובה (חזו"ע פורים עמו' נז, שו"ת רבבות אפרים ח"ד סו"ס קעג, תורת המועדים סימן ה סכ"א), יש אומרים שאעפ"כ אין למחות במי שנוהג כן אף שלא שומעים כלל ללא הרמקול (אגרות משה או"ח ב סימן קח, שו"ת שבט הלוי ח"ה פד, שו"ת ציץ אליעזר ח"ח יא) ומ"מ אינו לכתחילה.
ומי שיש לו מכשיר שמיעה – דינו תלוי בטעמים הנ"ל לסוברים שיכול לשמוע חלש בלי המכשיר חייב במגילה ויוצא ומוציא, ואם לא יכול לשמוע כלל לא אינו בר חיובא כ"כ ולכן קורא לעצמו אך לא מוציא אחרים (תורת המועדים סימן ה ס"ז), ואף שקורא לעצמו יקרא ללא ברכה תחילה וסוף (כה"ח תרפט סק"ח, מקראי קודש סימן כז כח, הלכות חג בחג פורים הערות בסוף הספר, תורת המועדים שם), ומ"מ בדיעבד יש מי שהקל (מקראי קודש חנוכה ופורים עמו' צה-ו, חזו"ע פורים עמו' נה) ולסוברים שלא יוצאים י"ח ברמקול יסברו שפטור לגמרי (הליכות שלמה מועדים פורים פי"ט א, ושם בפ"ב סי"ח דבר הלכה כז גבי שמיעת התקיעות למי שיש לו מכשיר שמיעה). ויש מי שאומר שאם שומע עם המכשיר דינו כאדם בריא ויוצא ומוציא (ילקו"י פורים עמו' תנח).
מנהג ישראל שיהיה לכל אחד שיכול מגילה כשרה
משום כל הבעיות שהבאנו לעיל (וכן לקמן גבי המתאחר לקום בבוקר) וכן משום הרעש שיש בבתי הכנסת במגילה באמירת "המן" ועוד, מנהג טוב למי שיש ביכולתו לקנות מגילה כשרה, וראוי לכל ירא שמים שיעשה כן (משנ"ב שם סקי"ט, ובסימן תרצ סקכ"ו בשם הפמ"ג).
דיבור בזמן קריאת המגילה
פסק השו"ע תרצב ב "אין לשוח בעוד שקורין אותה". ודין זה הוא בין השומע ובין למשמיע ואפילו בדברי תורה לא ידברו (משנ"ב שם סק"ט), והמדבר גוערים בו (רמ"א תרצ ה),
ואולם אם דבר בדיעבד: אם השומע דיבר לא יצא שהרי אפילו חיסר אות אחת לא יצא, אולם אם הקורא דיבר יצא ומוציא (משנ"ב שם).
גלילת המגילה בסיום הקריאה
פסק השו"ע תרצ סי"ז "וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך" מבואר שאין לברך עד שמסיים לגלול כולה והטעם, דגנאי הוא למגילה שתהא מונחת כך (משנ"ב שם סקנ"ז), ואין להתחיל לברך באמצע שגולל אלא רק כשמסיים (פר"ח תרצב ס"א), ואם דיבר בגלילה קודם ברכה אחרונה יצא (תורת המועדים שם).
ברכת "הרב את רבינו" בסוף הקריאה
פסק השו"ע תרצב א "ולאחריה נוהגים לברך הרב את רבינו וכו'. ונהגו לעמוד שמברכים ברכה זו (בא"ח ש"ר תצוה אות ד, אשרי האיש ח"ג פמ"ג אות כד בשם הגריש"א זצ"ל).
ואם היחיד מברך ברכה זו נח' הפוסקים: יש אומרים שמברך אף הוא שאין לאבד ברכה יקרה זו (בא"ח ש"ר תצוה אות יג ע"פ החיד"א בברכ"י, וכ"ה במועד לכל חי), ויש אומרים שלא יברך ברכה זו משום ספק ברכות (רמ"א שם, חזו"ע פורים עמו' פט, תורת המועדים עמו' קמט), ואם שמע ברכה אחרונה במקום שאין עשרה לא יענה אמן (ילקו"י פורים עמו' תקס). ויש מי שאומר שאף אם כינס עשרה שישמעו לא יברך (הליכות שלמה פורים פי"ט ו).
ולנוהגים כשיטה זו שאין לברך ברכת "הרב אתת רבינו" רק בציבור, יש אומרים שגם אם היו עשרה נשים יכולים לברך ברכה זו שנחשבות ציבור לענין זה, ויכול הקורא לברך להן ברכה זו (חזו"ע פורים עמו' פט-צא, מקראי קודש פורים סימן לה, ילקו"י שם), ויש מי שחולק וסובר שאף בעשרה לא יאמרו (הליכות בת ישראל פכ"ב יד). ולדידן יכולות לברך תחילה וסוף (אול"צ ח"ד פנ"ב ג והו"ד לעיל).
ואומרים אחר ברכת "הרב" – "ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר, ארורים כל עכו"ם ברוכים כל ישראל, וגם חרבונא זכור לטוב" (שו"ע תרצ טז).
שכח ולא ברך לפניה ולאחריה
פסק השו"ע (תרצב א) "אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה יצא". וטעמו משום שברכות אינם מעכבות (משנ"ב שם סק"ו חזו"ע פורים עמו' פח).
ואם נזכר באמצע הקריאה שלא ברך יברך בין הפרקים (שם), ובין הפרקים הוא מתחילה עד איש יהודי, ומאיש יהודי להלילה ההוא (שעה"צ סקי"א בשם מהרש"ל). ויש מי שאומר שגם אש שכח בזה יכול להשלים ולברך בזמן שהציבור מכים כשמזכיר את המן (אשרי האיש ח"ג פמ"ג כה, ונראה שיסוד דבריו ע"פ שעה"צ תרצ סקמ"ג שכל שהוא מעננו של יום מותר לשאול אפילו האמצע הקריאה).
אמירת ואתה קדוש אחר קריאת המגילה
פסק השו"ע (תרצג א) "אחר קריאת המגילה בערבית אומר ואתה קדוש, ואם חל במוצ"ש אומר ויהי נועם קודם ואתה קדוש".
