שאלה:
השמיט תיבה אחת בקריאת המגילה, או שקרא תיבה אחת שלא כהוגן באופן שמשנה המשמעות, דהדין הוא שחוזר וקורא כמבואר בשו"ע (סי' תרצ סי"ד), ונזכר או שנודע לו לאחר כמה שעות, מהיכן חוזר – מתחילת המגילה או מהיכן שטעה.
תשובה:
חוזר מהיכן שטעה ומברך לפניה כדת וכדין, וי"א שאינו מברך.
מקורות:
בשו"ע (סי' תרצ ס"ה) קראה סירוגין דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא. ולכן מה שקרא כדין אינו בטל, ורק חוזר לקרוא ממקום הטעות והלאה עד הסוף (ולא סגי לקרוא רק הפסוק שטעה, דהקורא את המגילה למפרע לא יצא כמבואר בשו"ע שם ס"ו). [ומיהו לבני אשכנז אם שהה מחמת אונס חוזר וקורא מראש, וכמ"ש המשנ"ב (ס"ק יח), ע"ש. ועי' באיש מצליח שם].
ומברך לפניה אם הסיח דעתו (והיינו אם השמיט תיבה שמשנה הענין, עי' ביאה"ל סי' תרצ סי"ד סוד"ה אין, ומשנ"ב איש מצליח סי' תרצ סק"ה אות ג, דאל"כ אינו חוזר ומברך דאיכא דעת ריא"ז שיצא יד"ח כמבואר שם), ואף שאינו חוזר לקרוא כולה. וכמבואר בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קסא), ובספר חשוקי חמד (מגילה יז.) בשם הגריש"א ז"ל.
איברא דבשו"ת מחשבת הלוי (ח"ב סי' פ וסי' פח אות ח) האריך לבאר דאינו מברך, ושגם דעת אביו הגאון השבה"ל זי"ע כן ושבתשו' הנ"ל לא כתב אלא ליישב דברי המשנ"ב, ע"ש. וע"ע בהליכות מועד פורים (עמוד רעא).
