נחלקו בגמ׳ אם קדושה ראשונה (של דוד ושלמה המלך) קידשה לשעתה ולעתיד לבא או לא (1).
הרמב״ם פסק שקידשה לעתיד לבא והראב״ד חולק וסובר שלא קידשה (2).
עליה להר הבית בימינו:
כניסה להר הבית – מותרת לטמאי מת ואסורה רק למי שיש לו טומאה מגופו כגון: זבין זבות נדות ויולדות (3).
כניסה למקדש – אסורה לטמאי מת וכל שכן למי שיש לו טומאה מגופו, והניכנס בטומאה למקדש חייב כרת (4).
ולכן לדעת הרמב״ם אסור ליכנס לאזור המקדש גם בימינו כיון שהקדושה היא שם וכולנו בחזקת טמאי מת, ובדעת הראב״ד קיימת מח׳ יש אומרים שהותרה לגמרי הכניסה במקום המקדש כיון שאין קדושה וי״א שאפ״ה יש איסור לאו (5).
ולכן בימינו שכולנו בחזקת טמאי מת פסקו גדולי ישראל שאסור ליכנס לאזור הר הבית כיון שאין ידוע לנו בבירור מיקום המקדש וגם אילו היה ידוע המיקום יש חשש שמא יבאו לפרוץ גדר וליכנס למקום איפה שהיה המקדש שלדעת הרמב״ם הוא איסור כרת (6).
קרבן פסח בימינו:
כתב הרעק״א (7) שהקרבת קרבן פסח בימינו תלויה במח׳ הראב״ד ורמב״ם:
לפי דעת הרמב״ם אפילו שאסור ליכנס למקום המקדש אבל לצורך הקרבת קרבנות יהיה מותר כי טומאה הותרה בציבור (ועוד שהרמב״ם פסק שלא צריכים בהמ״ק כדי להקריב קרבנות).
אבל לפי דעת הראב״ד כיון שאין קדושה במקום המזבח נמצא שהוא שוחט חוץ למקומו ואסור עד שיבנה המקדש השלישי ואז נוכל להקריב קרבנות במזבח (8).
גם אם נפסוק כדעת הרמב״ם האחרונים (9) הביאו כמה מניעות לעשיית הקרבנות: חוסר הידיעה על מקום המזבח, חוסר התכלת לבגדי כהונה, חוסר כהנים ודאין (מיוחסים), ועוד…
מקורות:
1 – מגילה י. אמר ר׳ יצחק שמעתי שמקריבין
2 – בית הבחירה פ״ו יד/טז, ובהשגות הראב״ד
3 – רמב״ם הל׳ ביאת מקדש פ״ג ג/ד
4 – רמב״ם הל׳ ביאת מקדש פ״ג יב
5 – יביע אומר ח״ה יו״ד כו אות ה
6 – מסקנת היביע אומר ח״ה יו״ד כו אות יא
7 – הובא בשו"ת שאילת דוד בקונטרס דרישת ציון וירושלים פתיחה ד״ה ע״כ לדעה זו; עי״ש שחלק על הרעק״א וס״ל שיכולים להקריב קרבן פסח על תנאי שאם הרמב״ם צודק אז ההקרבה תהיה לשם קרבן אבל אם הראב״ד צודק אז עושים סתם שחיטה (היתר זה לא יעבוד בשבתות כי על הצד שזה חולין אסור לשחוט חולין בשבת).
8 – מגילה י. תד״ה ומאי טעמא, שו"ת שאילת דוד בקונטרס דרישת ציון וירושלים פתיחה ד״ה ע״כ לדעה זו
9 – עי׳ לדוגמא שו"ת שאילת דוד בקונטרס דרישת ציון וירושלים, ובשו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן צא/צב
