שאלה: האם מותר לאבל בתוך י"ב חודש לרקוד עם הספרי תורה ביום שמחת תורה
תשובה: אבל תוך י"ב חודש על אביו או אמו מותר לו מן הדין לרקוד ביום שמחת תורה, וינהג כדרכו בכל שנה, שאם רגיל לרקוד הרבה ולשמוח ולשמח ינהג כן, דאל"כ הוי אבילות בפרהסיא וכל שכן ברב בית כנסת וכיו"ב. אך אם אין דרכו בכך די לו בהקפות כמנהגו, אך בשום מצב לא יעמוד בצד בית הכנסת מפני אבלותו, וכל שכן אם שואלים אותו מדוע אינו רוקד שלא יאמר מפני שהוא אבל, אולם יש לציין כי אצל אחינו בני אשכנז יש בזה כמה מנהגים.
מקורות:
הנה שנה זו תשע"ט בהיותי באבל על אבי ע"ה, בליל שמחת תורה, העירוני כמה תלמידי חכמים, שיש לי להקיף את סדר ההקפות כנהוג, רק שלא לרקוד כדרך העולם יחד עם ספרי התורה בשירה ובזמרה, אך היות ודבר זה היה לפלא בעיני משום דאיכא בזה אבלות דפרהסיא, וכבוד התורה, אמרתי אשנה פרק זה בעזרת צורי וגואלי.
הנה דין זה לא נתבאר בדברי רבותינו הראשונים, והראשון שמצאתי שדן בענין שמחת בית השואבה הינו בעל הפרי אדמה (ח"א הלכות לולב פ"ח דין יג), והיות וראיתי כמה מן המחברים שדנו בדבריו, והורו על פיו כמה הלכות אף לריקודים בשמחת תורה, העתקתי את לשונו, ודבריו הולכים סביב דברי הרמב"ם, שכתב כיצד היו רוקדים בשמחת בית השואבה, וז"ל: "הנה לענין ישיבת ההיכל כל הלילה כנהוג פעיה"ק ירושלים ת"ו ומרקדים ומספקים, למי שהוא אבל תוך יב' חודש לאביו או לאמו, בדידי הוי עובדא והכריחוני רבני עיה"ק כמהרא"ן ז"ל וחבריו יצ"ו [ועיין מהרשד"ם יו"ד סי' רב ומהרי"ל סי' כב וכו'], ולעניות דעתי מאחר כי מקומי הוא שם, ולהשמט משם, או היותי שם ושלא לקום הוא זר ופרהסיא גמורה, קיימתי דבריהם אני ואחי הי"ו". עכ"ל.
ובביאור דבריו, משמע כי חכמי ירושלים התירו לו, ש"מ לא רק להיות שם, אלא אף בריקודים, וכיו"ב שרי לדעתם, ואפשר אף בכלי זמר התירו לו, (וע"ע חזו"ע אבלות ח"ב עמ' שסה' דס"ל דמיירי התם ללא כלי נגינה) ומהמשך דבריו נראה שבא להוסיף על חכמי ירושלים, שהם התירו מעיקרא לאבל להשתתף בריקודים, והוא לא ניחא ליה בהכי, וכתב משום דהוי אבילות בפרהסיא, ששם הוא מקומו ולא שייך להישמט משם, או להישאר שם ולא לקום ולרקוד, וע"כ עשה מעשה הוא ואחיו כמבואר.
והבנה זו בדברי הפרי אדמה מוכרחת, שכן בתחילת דבריו ציין לדברי המהרשד"ם (יו"ד סי' רב), שדן לגבי אבלים האם מותר להשתתף בשמחת חתן של אחד מהם, ובפרט ברגל ודן שם להוכיח דשרי מדברי הרא"ש (מו"ק פ"ג סי' כח) שאין דין סעודת מרעים ברגלים, ואף לדעת הרמב"ן שמחמיר ואוסר בזה, מ"מ י"ל דהיינו דווקא תוך ל', והוסיף עוד שדווקא סעודת מרעים אסורה תוך הרגל לשיטתו משא"כ סעודת מצוה שרי, ע"ש. ולפי דבריו יש לומר ולהתיר כל מיני שמחה של מצוה כשמחת בית השואבה וכד’, ובעל הפרי אדמה החמיר ולא רצה להקל וס"ל שדווקא משום אבלות בפרהסיא שרי, הא לאו הכי לא.
וכדברי הרב פרי אדמה פסקו כמה אחרונים, וסמכו רבים על מש"כ הכה"ח [בסי' תרסט ס"ק לג] בשמו שכן ספר זה אינו מצוי אצל רבים, ולענ"ד דבריו אינם מדויקים ומשם טעו כמה ממחברי זמנינו, וז"ל: ולענין אבל שמת לו ברגל אם יקיף שבעה הקפות של שמחת תורה, עיין בספר פרי אדמה, והביא דבריו הזכור לאברהם (יו"ד סוף אות ש') שכתב שם הפרי אדמה שהתירו לו לישב בהיכל ליל שמחת תורה תוך יב' חודש על אביו, ורוקדים ומספקים לפניו יעו"ש, וכתב המועד לכל חי (אות לט) דה"ה לענין הקפות, ע"ש.
הנה מש"כ בתחילת דבריו דמיירי על אבל שמת לו מת תוך הרגל ובזה בוודאי שדינו חמור תוך ז' ותוך ל' וכ"ש שעדיין לא ישב שבעה כלל, משא"כ בנידון דידן דמיירי תוך יב"ח, שנית מש"כ הרב פרי אדמה מיירי בשמחת בית השואבה בחול המועד, ולא בשמיני עצרת בשמחת תורה, ושלישית והוא העיקר שמש"כ שהתירו לו לישב בהיכל ורוקדים ומספקים לפניו, ש"מ שדווקא רוקדים הציבור והוא יושב, אינו כתוב כלל בפרי האדמה, ואדרבה כתב הפרי האדמה שאם לא יקום הוי אבלות בפרהסיא, ומזה למדו לאסור לרקוד והתירו רק להקיף הבמה, וזה ודאי אינו אלא אף לקום ולרקוד התירו, ע"ש.
וכן מה שציין לרבי חיים פלאג'י במועד לכל חי בענין הריקודים, אינו מדויק שהנה כתב הגר"ח פלאג’י (סי' כט' אות לט') לענין אבל שמת לו ברגל אם יקיף שבע הקפות של שמחת תורה עיין בספר פרי האדמה לענין שמחת בית השואבה וה"ה לכאן, ע"ש.
אכן י"ל שמה שציינו להרב פרי אדמה לאסור, היינו שאכן לדעתו שלא כדעת חכמי ירושלים שהתירו לאבל לגמרי לרקוד וכו', דווקא משום אבלות בפרהסיא קם לרקוד, ולא יכול היה להשתמט, משא"כ שאר האנשים שאין בהם משום פרהסיא אסורים בריקוד, אולם מתוך מש"כ בסוף דבריו שקמו הוא ואחיו ש"מ לאו דווקא, ודו"ק.
ומכל מקום מש"כ המועד לעל חי, והרב כה"ח, היינו דווקא במי שמת לו מת תוך הרגל ולא ישב עדיין שבעה, ולא תוך יב"ח, וידוע מש"כ כמה מהפוסקים שכל דין יב' חודש הינו איסור מדרבנן, וקיל טפי בהלכות אבלות, וכ"כ המהרשד"ם (שם) וכ"כ בשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי' נו ד"ה וגדולה) שהתיר ללכת לסעוד בסעודת חתן תורה שאין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ובודאי עדיף מסעודת סיום מסכת וכו' ועוד שזה לשמחת כל ישראל, ואף אבל מותר לו להית חתן תורה כמש"כ ולא ידחה המצוה מפני האבלות, ועוד שבשבת ויו"ט יש להקל בדינים אלו משום דהוי פרהסיא וכמש"כ המהרשד"ם וכו' ע"ש. עכת"ד.
וכן ראיתי למו"ר בספרו חזו"ע סוכות (עמ' תכז) שכתב "מי שאירע לו אבל בימי חול המועד, מותר לו להקיף ההקפות ביום שמחת תורה, אך ימנע עצמו מלרקוד, וציין לספר שלמי מועד (להגרש"ז אוירבעך זצ"ל), ומש"כ מו"ר אפשר שדווקא מי שאירע לו אבלות ברגל דינו כן, משא"כ אבלות תוך יב"ח דקיל טפי, אולם הערני מו"ר ברא כרעא דאבוה הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א, שבהיותו אבל תוך יב"ח על אימו הרבנית ע"ה, הורה לו כן אביו מרן זצוק"ל שיקיף הבמה ולא ירקוד, וכשהקשתי על דבריו מדין אבלות בפרהסיא וכנ"ל הסכים עם דברי ונשאר בצ"ע למעשה.
אכן ראיתי שוב למו"ר בספרו הבהיר חזו"ע (אבלות ח"ב עמ' שסד- שסה), אחר שהביא דברי הרב פרי אדמה, כתב לדון אם הותר להשתתף בשמחת בית השואבה עם כלי זמר לאבל תוך יב"ח, והכריע למעשה להתיר לרב קהילה להשתתף בשמחת בית השואבה יחד עם כלי זמר, וחיליה ממש"כ בנימוקי או"ח (סי' תרצו) אודות הנוהגים ביום פורים לבוא אל בית הרב עם כלי זמר והרב תוך יב"ח על אביו, דשרי כיון שאם ימנעו מלבוא הוי אבלות בפרהסיא, ולא גרע ממ"ש בסי' שצא להשתתף במשיא יתום ויתומה להיכנס לחופה ולשמוע שירה וכו' ע"ש, וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' סב' אות ב) לרב קהילה להשתתף בהקפות שמחת תורה דאל"כ הוי אבלות בפרהסיא שכן כך נהוג בכל מקום, וכל זה עם כלי זמר וא"כ כל שכן בנידון דידן ביום שמחת תורה.
וכן כתב הפתחי תשובה (סי' שצא' ס"ק א') בשם הרב דת אש (סי' ז) לבאר מש"כ השו"ע שאבל אסור תוך הרגל בדברים שבצינעה היינו דווקא לענין תשמיש המיטה, משא"כ בתלמוד תורה, דאינו אסור לאבל אלא משום דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, וברגל לא נאסר לאבל, ששמחת הרגל הוא דאורייתא ואבלות היא מדרבנן, ולכן התירו לקרוא לאבל תוך ז' שיעלה לתורה בשמיני עצרת, ועוד כי מנהג קדמונים שקוראים כל בני הקהילה לס"ת בשמיני עצרת ואם יהיה זה בביה"כ ולא יעלה הוי פרסום. ע"ש.
אכן יש לומר למעשה בדין זה, כי היות ואין רגילות ביום שמחת תורה שכל הציבור רוקדים ופעמים שישנם עומדים ומדברים ופעמים הולכים סביב סביב ללא ריקוד, אם ינהג כן שיסובב עמהם וישיר מעט וכיו"ב, לא הוי אבלות בפרהסיא שכן נוהגים רבים, אכן אם דרכו לרקוד ולשיר בכל שנה ושנה, וכן אם הוא רב קהילה וכיו"ב שכן מנהגו הו"ל אבלות בפרהסיא וחייב לרקוד.
וראיתי עוד להגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות (ח"ב או"ח סי' לז') שנשאל בנ"ד באבל על אביו או אמו תוך יב' חודש איך צריך להתנהג בשמחת תורה, והשיב שיכול להשתתף בהקפות ובריקוד אלא שעליו למעט בריקוד מכפי שהוא רגיל כל השנים. עכ"ל ע"ש.
אולם ראיתי להרב דברי סופרים (פרק נב, עד) שכתב שלענ"ד מותר אף לרקוד כדרכו, ומקורו ממש"כ מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כא) שהתיר למי שהשמחה שלו להשתתף אף שיש כלי זמר וכיו"ב, ואף תוך יב"ח על אביו ואימו. ומקורו בדברי המהרי"ל (סי' קטז) שלמד כן מדברי הראב"ד, וכתב הרב חיד"א שמה שהצריך הראב"ד לתת טעם במשיא יתום ויתומה להתיר שאם לא יאכל שם יתבטל המעשה, אלא מפני שהוא איש נכרי, אבל במקום שאבי הבן או הבת בעלי המצוה כ"ש דשרי. שכל שהשמחה תלויה בו שרי, ולפי זה כתב הדברי סופרים שהיות ויום שמחת תורה היא שמחה של כל אחד ואחד מישראל הוי כשמחה שלו ושרי לשמוח כדרכו ואין צריך למעט כלל וכלל. ע"ש.
ועוד י"ל לענ"ד טעם לשבח, דהנה מצינו לרב האי גאון (הובאו דבריו בבית יוסף סי' שלט) שהתיר לרקוד ולספק בשמחת תורה לכבוד התורה ואף שהוא גזרת חכמים כמבואר במשנה ובגמרא (ביצה לו ע"ב) אין מספקין ואין מרקדין וכו', משום כבוד התורה ושמחת תורה התירו לעבור על דבריהם, הכא נמי על אף שאבל אסור להיכנס לבית המשתה ולסעודת חתנים עם כלי זמר, מ"מ כל שהוא משום כבוד התורה שעושה כן לשם שמים משרא שרי.
