בדין טלית שהכנף התעגל
הכה"ח (סי' י אות ב) כתב וז"ל: טלית שאין לה ארבע כנפות פטורה ואם ניתקו חוטי זוית הכנף עד שנעשה הכנף עגול ואנן מרובע בעינן כדאיתא בספרי, לית לן בה דאנן אשעת עשייה קפדינן כמו גבי מלא קשר גודל (עיין סי' יא ס"י) כן מצאתי כתוב מכתיבת יד כמהר"א נחום ז"ל. דברי מנחם אות א בהגהות הטור. עכ"ל.
והנה מבואר בסי' יא ס"י דאם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל וניתקו חוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור כשר, כיון שהיה בו כשיעור בשעה שהטיל בו ציצית זה וכו' עכ"ל. ולמד הכה"ח מדין זה דה"ה אם בשעה שהטיל הציצית הכנף היה מרובע, גם אם הזדמן שהכנף התעגל לית לן בה כיון דאזלינן בתר שעת עשייה כמבואר בדין של מלא קשר גודל דאף שהמרחק הזה הוא מעכב דאם הטיל הציצית למטה משיעור שיש מקשר גודל עד הציפורן היה פסול דלא מתקיים הפסוק "על כנפי בגדיהם" דמשמע על הכנף ולא מתחת, אעפ"כ אם בשעה שהטיל קיים דין זה אף שאח"כ התקלקל וכבר אינו נמצא על הכנף אלא מתחת הכנף כשר דשעת העשייה קובעת. א"כ ה"ה בתנאי שצריך שהכנף יהיה מרובע הקובע הוא שעת ההטלה.
וראיתי בספר פסקי תשובות סי' י' הערה 4 שהביא שבספר בית ברוך על החיי"א (כלל יא אות נ בהערה) תמה על דברי הכה"ח הנ"ל שהרי מבואר במ"ב סי' טו סק"ו שבציור של הכה"ח חייב להתיר כל הציציות משום "תעשה ולא מן העשוי", והפסקי תשובות דחה אותו דבמ"ב שם ובסי' י' ס"ק מיירי שנפסקו גם הציציות, והכה"ח דיבר כאשר רק הכנף התעגל אבל הציציות נשארו בכנף ובכה"ג לית לן בה. ע"ש.
איברא שהמעיין בדברי הבית ברוך ישר יחזה שלא היתה כוונתו להקשות על הכה"ח מדברי המ"ב, ואעתיק לשונו: כתב הכה"ח ואם ניתקו חוטי זוית הכנף וכו' (וכנ"ל) ומביאו ג"כ המאסף לכל המחנות. וזה תימה דהתם (א.ה. היינו בסימן יא) שאני, דהטלית מצד עצמו בר חיובא הוא דיש לו ארבע כנפות, אלא דיש דין נוסף בעשיית הציצית דעל כנפי כתיב, אבל לאחר שנתעגל הרי נתבטל ממנו ארבע כנפות כמו אילו נקרע הכנף, דצריך להתיר ולחזור ולקושרן כמבואר בסימן כב, וכ"ה במ"ב בסימן טו סק"ו. עכ"ל.
ונ"ל שכוונתו דכמו שמצאנו בסי' כב, ובמ"ב סימן טו שכשהתבטל "שם בגד עם כנפות" צריך להתיר כל הציציות, הה"נ אם הציצית נשאר בכנף, אלא דהכנף התעגל כהנידון של הכה"ח, כיון שבגד כזה כבר אינו חייב בציצית, ורק בשעת הטלת הציצית יש חיוב להטיל על הכנף ולא מתחת הכנף, והרי חיוב זה קאי רק בשעת עשייה ולא לאחר מכן.
ויש להביא סיוע לחילוק זה מדין המבואר בסי' י' ס"ז בבה"ל ד"ה רובו סתום וז"ל פשוט דאפילו אם בעת עשיית הבגד היה רובו פתוח ואח"כ נעשה מעצמו רובו סתום דינא הכי וכו' וצריך אחר שיתיר הקרסים (א.ה. דהיינו שיחזור ויפתח רובו) להתיר הציצית ולחזור ולקשרן. עכ"ל. הרי כאן לא יצדקו דברי הפסקי תשובות שהרי כאן מיירי שהציציות עדיין קיימות ולא התנתקו מהבגד אלא מכיון שהבגד נסתם רובו, אין שֵם כנפות בבגד זה כמבואר בב"י, לכן נפטר הבגד וצריך להתיר הציציות[1]. וע"כ לחלק ולומר שאם הבגד נפטר מציצית כגון שהכנף התעגל או נסתם רוב הבגד בכה"ג לא יועיל שבשעת עשייה נעשה בכשרות, כי היום אין כאן בגד החייב בציצית לכן חייב לתקן הכנף שיהיה מרובע ולהתיר הציציות כדי לקושרן מחדש.
[1] על גוף הדין עיין בהערות אור המזרח (סימן י' הע' 13) שדין הבה"ל שנוי במחלוקת אבל אין זה ענין לנידון שלנו. וק"ל.
