ש. מים שבשכונת המת, מתי נאסרים האם בשעת הפטירה בלבד או עד שעת הקבורה, והאם גם מים שבברזים או בקבוקים סגורים נאסרים, ומה הדין בשתיה מתוקה או מוגז?
ת. מים שבשכונת המת צריך לשפכם והיינו דוקא מה שהיה בשעת הפטירה אבל מה שהביאו אח"כ לא צריך לשפכם. וכל זה במים שבכלים- בקבוקים וכדו' (ואולי אפי' מכוסים), אבל מים המחוברים לקרקע א"צ לשפכם ולכן כל המים שבדוד שמש או חשמלי וכדו' מותרים. וכן לא נאסר אלא מים לבד אבל מי סודה או שתיה מתוקה וכדו' מותרים.
כתב בשו"ע (יו"ד סי' שלט ס"ה), מנהג לשפוך כל המים שאובים שבשכונת המת. ונתבאר בב"י ב' טעמים לזה, א- לסימן שידעו הכל שיש בו מקרה מות ולא יהיה מודיע בפה ויהיה מוציא דבה. ב- לפי שמלאך המות מפיל במים טיפת דם המות. והמנהג פשוט לשפוך רק המים שהיו בשעת הפטירה, אבל אח"כ אם הביא מים ממקום אחר אין צריך לשפכם. וכן מסתבר ע"פ הטעמים הנ"ל דסגי במה ששופך בשעת הפטירה. [איברא דבחזו"ע אבילות (ח"א עמ' צג) בהערה הביא טעם נוסף למנהג זה מר"י בר יקר בפירוש התפילות והברכות (ח"ב עמ' נג), לפי שקודם שנקבר רוח המת הולכת ושותה מן המים. ולכאורה לפי טעם זה ראוי לאסור כל המים משעת הפטירה עד שעת הקבורה. אבל לא שמענו חוששין לזה].
אמנם כל זה במים שבכלים אבל מים שבחביות המחוברים לקרקע, וכמו דוד שמש ובוילר חשמלי, אין לחוש בהם, וכמ"ש הרב ז"ל בחזו"ע אבילות ח"א (עמ' קד) ע"ש. וגם מים שבכלים היינו דוקא במים סתם אבל מים שמעורב בהם דבר אחר, ואפי' מי סודה, א"צ לשפכם וכמ"ש בחזו"ע שם (עמ' קה). אבל בקבוקי מים סגורים, עי' בחזו"ע שם (עמ' קז) שהביא מחלוקת הפוסקים ולא ברירא לן מה דעתו בזה.
