שאלה: מי שהחליט לגרש את אשתו ובית הדין קבע מועד לנתינת הגט. וכמה ימים לפני המועד שנקבע, הלך אצל גדול הדור לקבל ברכה. ואמר לו הרב לשנות את שמו וכן עשה. וכשהגיע לבית הדין לתת גט היה זה בתוך שלושים יום מהיום ששינה את שמו.
תשובה:
- מי ששינה את שמו על פי הוראת גדול. אם רוב האנשים קורים לו בשם החדש, לכולי עלמא הוא העיקר, וכותבים אותו תחלה ודמיתקרי שם הראשון. אבל אם הרוב קורים לו בשם הראשון ומעט בשם השני, נחלקו בזה הפוסקים איזה מהם עיקר, וסוגיין דעלמא דשם שינוי עיקר.
- ואם בא לגרש בתוך ל' יום לשינוי, הנכון לדחות את הנתינה לכשיעברו ל' יום. אולם במקום עיגון אפשר לעשות ב' גיטין.
- ולעניות דעתי נראה שאם עלה לתורה בשם השני או חתם שמו ג' פעמים, די בגט אחד ששם שינוי עיקר דמיתקרי שם ראשון, וזה דוקא במקום עיגון כאמור, מאחר שיש להחשיבו כנשתנה מחמת חולי. ודבר זה צריך עיון למעשה.
מקורות:
השאלות הם: א. כיצד יש לנהוג בכגון זה שמדובר בתוך ל' יום. ב. לאחר ל' כיצד יש לכתוב את שמו בגט.
- הנה בנשתנה שמו של המגרש ישנם כמה מדרגות הנגזרות לפי סיבת השינוי ולא כל אפיא שוין. המדרגה החזקה מכולם היא היכא דנשתנה שמו מחמת חולי, שמבואר בש"ע אה"ע (סי' קכט סי"ח) שאפילו אם קורין אותו תמיד בשם ראשון, מכל מקום שם השינוי עיקר וכותבים אותו קודם, ואחר כך דמתקרי פלוני שם ראשון. ודוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני, אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל, אינו כותב אלא שם ראשון בלבד. ויש מי שמצריך שני גיטין בשני שמות. ע"כ. ודין זה דנשתנה שמו מחמת חולי דשם השינוי עיקר, מוסכם להלכה, ולמרות שלא הזכירו ממנו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם, ונזכר רק במרדכי פרק השולח (סי' שסט), וההגהות מיימוני (פ"ג מגירושין), וכלבו, וסמ"ק, ובקונדרסין. הנה כבר עמד על כך המהר"מ בן חביב בגט פשוט (ס"ק צג), ומסיק דפסק זה הוי מילי דסברא ושרשו פתוח אל ים התלמוד על פי דברי הגמרא מסכת ראש השנה (דף טז ע"ב), ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם ואחד מהם שינוי השם, וכיון דחזינן דשינוי השם אלים לקרוע גזר דין ולהחשיבו כאיש אחר, אלמא דשם שני עיקר. ע"ש באורך. אלא שנחלקו הפוסקים אם רובא קרו ליה בשם הראשון ומיעוטא בשם השינוי אם גם בכהאי גוונא שם השינוי עיקר. דמרן בב"י (סי' קכט ד"ה ודע) סבירא ליה דאפילו הכי שם השינוי עיקר, ורק אם אין קורין אותו כלל בשם השני אין כותבין אותו כלל ואפילו לטפל. וכמו שכתב מרן בש"ע הנ"ל. והמבי"ט ח"א (סי' קכה) חולק על זה וסבירא ליה דאין שם השינוי עיקר יותר מהראשון אא"כ הכי קרו ליה רובא. ומפרש את מ"ש המרדכי ורבינו פרץ והביא לשונם מרן בש"ע "דשם שני עיקר אע"פ שקורין אותו תמיד בשם הראשון", דר"ל שאמנם רובא קרו ליה בשם השני, אבל בכל יום יש שקורין אותו בשם הראשון והם מיעוט. ע"ש. ויוצא מדבריו דאליבא דאמת אין שום מעליותא בשם שנשתנה מחמת חולי אלא דינו כמו כל היכא דאיכא ב' שמות דאזלינן בתר רובא כדאיתא בפרק השולח (דף לד ע"ב). והח"מ (סק"א)כתב דהעיקר כדעת מרן הב"י דשם השינוי עיקר אף שהרוב קורין אותו בשם הראשון. וגם הגט פשוט (ס"ק צג) דחה את דברי המבי"ט והוכיח מלשון הקונדרסין כדעת מרן הב"י. ע"ש. וכ"כ המכתב מאליהו (ש"ד סימן יז). ובשדי חמד (סי' לה אות ו וסי' לח אות ה) מאריך בזה ומסיק לדינא כדעת הב"י. ע"ש. וכ"כ מרן היביע אומר בח"י אה"ע (סי' לב עמוד תקנו) דלדינא נקטינן כדעת מרן. ע"ש.
- ואם נשתנה שמו שלא מחמת חולי אלא מחמת שחוק או דבר אחר, כתב הב"ש שנחלקו בזה הפוסקים, דמהרי"ק (שורש צח) ומהר"מ מינץ ס"ל דשם הראשון עיקר, ודוקא מחמת חולי שם שינוי עיקר. והרמ"א בתשובה ס"ל דשם השינוי עיקר, ולכן פסק באשה ששמה היה אסתר וע"י שחוק נשתרבב שמה מלכה, מקדימים שם מלכה, וכותבין מלכה דמקריא אסתר. ע"כ. ומשמע מדברי הב"ש דלפי הרמ"א דינם ממש שוה לשינוי מחמת חולי דאפילו הרוב קוראים אותו בשם הראשון ומיעוט בשם השינוי שם השינוי עיקר. אבל זה סותר לדברי הב"ש (ס"ק לא) דכתב דאזלינן בתר רובא, ואותו השם דקרו ליה רובא הוא עיקר. ולכן כתב התו"ג (ביאורים ס"ק כב) לפרש דברי הב"ש כאן דבנשתנה שמו שלא מחמת חולי, השם העיקרי הוא השם דקרו ליה רובא ודמיתקרי על השם דקרו ליה מיעוטא. וכ"פ הג"פ (ס"ק צב) והובא בפתחי תשובה (ס"ק מו).
והנה בנדון דידן אמנם האברך לא שינה את שמו מחמת חולי, אבל שינה את שמו על פי הגדול, ומה גם בשעת מצוקה, יש לדון מה דינו. ונראה לכאורה דדינו כשינוי מחמת חולי, וזה על פי מה שכתב הגאון מהר"מ בן חביב ז"ל בג"פ (ס"ק צב) וז"ל: יראה לי דלאו דוקא שינוי השם הבא מחמת חולי לבטל הגזירה, אלא הוא הדין אם שינה שמו משום סיבה חזקה כגון שברח מחמת ממון או מחמת מרדין, ושינה שמו שלא יכירוהו, וכיו"ב. ועיין תשובת מרן (שו"ת ב"י סימן טו) דהיכא דכונתו לעקור שמו הראשון ולהקרא בשם שני, בכל כי האי גוונא שם שני עיקר. אבל אם העולם מאליהם קרו ליה בשם שני בלי סיבה חזקה, והוא הסכים לדבריהם דקרו ליה ועני בשם שני אמנם לא התכוון לעקור שמו הראשון, ואיכא דקרו ליה בשם ראשון ואיכא דקרו ליה בשם שני, בכה"ג לאו שם השני עיקר. עכ"ד. ע"ש. ובפתחי תשובה (ס"ק מו). ולכאורה נראה דה"ה בנדון דידן חשיב הדבר לשינוי גדול, דידועה דרכו של הגרח"ק שליט"א שמורה לאנשים בעלי שמות מודרני לעקרם ולשנות שמם לשם אחר, וזאת היתה מטרתו של אותו אברך שרוצה לקבל את דעתו של הרב שליט"א ולעקור השם הראשון. ובפרט שהאברך הגיע לרב בשעת משבר וצרה, ויש בהוראת הרב מעין ביטול הגזירה מעליו דהיינו לשנות מזלו לטובה. והגם שאין דברי המהר"מ בן חביב מוסכמים, דמדברי הב"ש (ס"ק לג) נראה שמשוה החלפת שם מחמת חוב לשינוי שם מחמת שחוק ולא לשינוי דמחמת חולי, ומשמע דסבירא ליה דחולי דוקא. וכל שכן לשיטת המהרי"ק דמייתי הב"ש תחלה. ע"ש. וכ"כ המכתב מאליהו (ש"ד סימן י"ז), והאריך בענין, ואחר שהביא את דברי רבו הגאון פני משה ח"א (סי' מ), והגאון מהרח"ש, דס"ל דמחמת חולי לאו דוקא אלא הוא הדין מחמת מרדין או סיבה אחרת, תמה עליהם איך לא השגיחו על דברי מהרי"ק ותרומת הדשן. ע"ש. (ועיין לקמן בדעת מרן בתשובה). אולם הנה ראיתי בשדי חמד (מערכת גט סימן לח אות יז ד"ה וראיתי) שכתב דהמהר"מ בולה בספר גט מקושר (סיק מז אות ה) הביא את דברי הגט פשוט הנ"ל, וכתב דהמכתב מאליהו כתב כן בשם מוהרח"ש והפני משה, והקשה עליהם מדברי המהרי"ק ותה"ד בכתביו (סי' ריא), ושמסיק דאפילו אם נשתנה מחמת סיבה חזקה, אין אותו השם עיקר כשם שמחמת חולי אלא דינו כשאר שמות דהולכין אחר השם דקרו לה רובא דעלמא לעשותו עיקר. ופירש הגט מקושר בכונת המכתב מאליהו דהיינו דוקא אם אינו מקפיד אם קורין לו במקום אחר בשמו הראשון, בזה הוא דס"ל דלא חשיב שם השני עיקר אלא הולכין אחר השם דקרו לה רובא, אבל אם מחמת איזה סיבה רצה לעקור שם הראשון מכל המקומות, בזה כולי עלמא מודו דאותו השם הוא עיקר, דדומה לשם שמחמת חולי. עכד"ק. וא"כ לפי זה גם מהב"ש אין ראיה דאיהו מיירי בשינה מחמת חובות ובודאי לא נתכוין אלא לאותו מקום שיש לו חובות.
ואם כן בנ"ד דמחמת הוראת הרב בא לשנות שמו ומקפיד על כך שלא יקראוהו בשם הראשון, רוצה הוא לעקור שם הראשון בכל המקומות, ודינו כשינוי מחמת חולי. וכעין זה כתב הגאון שדי חמד (מערכת גט סי' לח) בענין מי שנשתנה שמה לאיזה סגולה וקראוה באיזה כינוי לסגולה כגון באבא אלטע אלטיר, שהכל יודעין שאינו שם העצם אלא שם כינוי לסגולה שרוצים שיחיה ויאריך ימים. ונחלקו בזה האחרונים, דמהרש"ק סבירא ליה דשם השינוי למרות שאינו אלא כינוי הוא העיקרי. וכן סבר הרב השואל בשו"ת שואל ומשיב. ואילו הגאון שואל ומשיב סבירא ליה דבכהאי גוונא דאינו אלא כינוי, אינו עיקרי אלא שם הראשון הוא העיקרי. והשדי חמד סבירא ליה עיקר לדינא כמהרש"ק דשם השינוי עיקר מכיון דכונתו לעקור שם הראשון בשביל איזה סגולה. עש"ב. ומוכח דלא נחלקו אלא מפני דהך שם שינוי אינו שם עצם אלא כינוי, אבל אם היה שינוי השם ממש, אפילו בשביל סגולה דינו כנשתנה שמו מחמת חולי. ולמרות שיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שאין זה נקרא סיבה חזקה ובודאי לא כל בני האדם שוים בזה ויש אשר יקבלו את דברי הרב יותר כהמלצה גרידא ולא עד כדי החלפת שמם הראשון, אבל בוודאי שישנם רבים שיקבלו את דבריו לשם שינוי גמור, ובפרט אם אותו אדם נמצא במצוקה. כנלע"ד.
- השאלה הב' בנ"ד היא שבא לגרש לאחר שבועיים מהיום ששינה שמו ואכתי לא עברו שלשים יום, כיצד יש לנהוג.
הנה הב"י (סי' קכט ד"ה וכתוב עוד), הביא שכתבו הקונדרסין בשם רבינו פרץ במעשה שבא לפניו, באחד שהיה חולה והחליפו שמו בחליו, והיו קורין אותו בשם הראשון לגמרי, והצריך הרב שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם האחרון ונתן שניהם יחד. ע"כ. וכתב על זה מרן הב"י, דהא דלא הלך רבינו פרץ אחר שם שעולה בו לתורה ושהוא חותם בו שמו (שהוא עיקרי לפי מ"ש בשמו של הר"פ במקום אחר), דהתם באותו מעשה מיירי דשלא הוחזק עדיין בקריאת התורה ובחתימת שטרות כגון שבא לגרש מתוך החולי שעל ידו נשתנה שמו. ובהכי ניחא נמי מאי דקשיא למה הצריכו שני גיטין הא בגט אחד סגי שיכתוב פלוני דמתקרי פלוני, אלא משום דכל כי הא גוונא כותבין שם שני תחלה, וכיון שעדיין לא הוחזק בשם זה בקריאת התורה וחתימת שטרות, לא נראה לו לכתוב שם זה תחלה שנראה שהוא עיקר שמו. וגם לא רצה לכתוב שם הראשון תחלה דשמא לעולם שם שני עיקר אע"פ שעדיין לא הוחזק, ולפיכך הצריך שני גיטין. ועוד הוסיף מרן הב"י, דכיון שהיה עתיד לבוא לידי בירור איזה שם עיקר ע"י עלייתו בתורה או חתימתו בשטרות ואגרות, לכן אע"פ שעדיין לא הוחזק אי אפשר להתעלם ממנו. עכ"ד. ע"ש.
ונמצינו למדין מדבריו דהדין מתחלק לשלושה אפנים, וכמ"ש הב"ש (ס"ק לה). א. אם השם שנשתנה בו נקרא בו לפעמים, אז מקדימים אותו השם. ב. ואם לא נקרא בו כלל כגון אשה שנשתנה שמה, או איש שנשתנה שמו ומת בחליו, ולא עלה לס"ת באותו השם ולא חתם את עצמו. דאז אם בנו מגרש את אשתו אין צריך להזכיר שם השינוי דאביו. ג. ואם החולה עצמו מגרש בחוליו צריך שני גיטין, מכיוון דאפשר שיתפרסם אותו השם ויעלה לס"ת באותו שם. והעולה עוד מזה א. דכל שחתם שמו בשטרות או עלה לס"ת בשם השינוי מקרי הוחזק והוא העיקרי. ובפשיטות מיירי גם בתוך ל' יום. ב. דגם היכא דלא הוחזק, בעינן ב' גיטין בשני השמות היכא דיש לחוש שעתיד להתברר. וכן כתב הב"ש (ס"ק לה) לדינא.
והנה הפוסקים דנו בשכיב מרע ששינו את שמו וכתבו גט לאשתו ומת, באיזה אופן של כתיבת שמו יוכשר הגט.
דבתשובת המבי"ט ח"א (סי' קכה)נשאל מאת מהר"א בן יעיש ז"ל במעשה כזה שאירע, ובההיא עובדא כתבו המסדרין את רק שמו הראשון בגט ונתנו לה ולא הזכירו כלל משם השינוי, ועל זה נפלה מחלוקת בין החכמים. וטעם המכשירין, מכיון דלא נתפרסם השם השני בכל העיר רק בבית כנסת אחד, וגם החולה לא ידע בשינוי שמו, הוה ליה דינו כההיא דרובא מרים ופורתא שרה בפרק השולח (דף לד ע"ב) דכותבים מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום.
ומנגד החכמים הפוסלים סבירא ליה. א. דשינוי שם שנעשה בביהכ"נ חשיב לפרסום גדול. ב. דשינוי מחמת חולי שונה מנשתנה שמו מחמת מרדין או מחמת דבר אחר (דעתם בזה כמ"ש המכתב מאליהו ש"ד סי"ז הנ"ל, דדוקא שינוי שמחמת חולי הוי עיקר אפילו נגד רובא דקרו ליה בשם הראשון), דשינוי דמחמת חולי אינו תלוי ברובא אלא הוא עיקר השם.
ושאלה זו שאל אותו חכם מהר"א בן יעיש ז"ל גם ממרן הב"י בשו"ת בית יוסף (גיטין סי' טו). ע"ש. והנה גם המבי"ט וגם מרן הסכימו עם המכשירין שלא היה מקום להזכיר בגט זה שמו השני ואדרבא אילו היה נכתב בשם השני היה הגט פסול. אלא שהם חלוקים בטעמם, שהמבי"ט ס"ל דאפילו שם שנשתנה מחמת חולי אין כותבים אותו לעיקר אא"כ הוא שגור בפי כל, ובלאו הכי לא. (והזכרנו לעיל אות א' את שיטתו בזה, ושכמעט כל הפוסקים חולקים עליו בזה), ולדעתו לא עדיף שינוי שם שמחמת חולי לשינוי שם מסיבה אחרת דלעולם אזלינן בתר שם הרוב.
וגם מרן הב"י הצדיק את המכשירין, וטעמו, דכיון דמסדר הגט וכל העומדים בבית החולה לא ידעו מהשם השני כלל הוה ליה בית החולה כמקום כתיבה ונתינה שלא היו מכירים בו אלא בשם הראשון. וכתב מרן שם בתוך דבריו וז"ל: ומ"ש הפוסלים כי יש חילוק גדול בין מי שנשתנה שמו מחמת חולי לשנשתנה שמו מחמת מרדין וכו', חילוק זה אין לו רמז בשום מקום. ע"כ. ותמהו על זה המכתב מאליהו (ש"ד סימן יז) והג"פ (ס"ק צג), דאיך כתב דחילוק זה אין רמז והלא רוב הפוסקים כתבוהו, והוא עצמו פסק כן בשולחנו הטהור. וביאר הגט פשוט כוונת מרן במה שכתב דחילוק זה אין לו רמז, היינו כלפי מה שרצו לומר הפוסלים לחלק בין חולי למרדין, והיינו דלדעתם החולי אין צריך שיתפרסם ובמרדין בעינן, דבחולי אע"ג שלא נתפרסם חשיב לעיקר מכיון שמבטל הגזירה. ועל זה בא מרן לחלוק דלעולם בעינן שיתפרסם אף בשינוי שמחמת חולי. ואם נתפרסם שוב אין חילוק בין חולי למרדין דכל שנשתנה מחמת סיבה חזקה, שם השינוי עיקר. עכ"ד הג"פ. ע"ש.
והח"מ (ס"ק א) הביא תשוב מהגאון תוי"ט שנשאל מהגאון רבי חיים יונה בעל קקיון דיונה כעין המעשה הנ"ל שנשאלו המבי"ט ומרן, אלא שבההיא עובדא כתב המסדר את שתי השמות, והקדים שם השני ואח"כ שם הראשון. וגם שם נחלקו החכמים אם הגט כשר. והגאון תוי"ט רצה לפוסלו עפ"ד תשובת המבי"ט, אולם לא מהטעם הנ"ל שכתב המבי"ט, אלא מטעם אחר שכתבו המבי"ט (וגם מרן כתבו), דכיון דמת השכ"מ בחוליו, נתבטל שם השינוי וחזר לשמו הראשון, שהדבר מפורסם וידוע כי כשמשנים שם אחד בחולי ולא הועיל לו שינוי השם ומת, שאין מזכירין אותו עוד בשום דבר כי אם בשם הראשון. עכ"ד. ומחמת טעם זה רצה התוי"ט לפסול את אותו הגט. אולם הח"מ נחלק עליו, דמעולם לא התכוונו המבי"ט ומרן לפסול אם נכתבו שתי השמות מחמת טעם זה, מכיון דבאותה שעה שקראוהו בשם החדש שהיו מצפים לתשועת ה' ודאי באותו יום היה נקרא בשם השני כדי לבטל הגזירה. וכל כוונתם היא רק לומר דמה שרצו הפוסלים לפוסלו מכיון דהשם הראשון נעקר, כלפי זה כתבו דכיון דבסוף מת בחוליו איגלאי מלתא דהשם הראשון לא נעקר. עכ"ד. ע"ש. אבל הב"ש (ס"ק לה), כתב דאם מגרש בחוליו דיש לומר שיתפרסם אותו השם ויחזור לבוריו, צריך ב' גיטין, מיהו בדיעבד אם גירש בשם הראשון כשר. עכ"ל. ומשמע דבשם השני לבד פסול ודלא כהח"מ. וכן כתב התו"ג (ס"ק כד) בשם הב"ש. וכתב עליו וז"ל: ואף שמסתברין דברי הב"ש דכל שלא הוחזק שלושים יום לא הוי שם, מכל מקום בזה אפשר כהח"מ דאפשר דשם חולי עדיף. עכ"ל. וכדעת הח"מ סבירא להו לעוד אחרונים, עיין בשו"ת שב יעקב ח"ב (סי' לג) שכתב הרה"ג השואל שכן הוא מעשים בכל יום בגט שכ"מ שנשתנה שמו ע"י חולי, שכותבים בגט שם ההוא לעיקר אף שבן יומו הוא. עכ"ל. והפת"ש (ס"ק נ) הביא שנחלקו בזה הרב חוט השני והר"י הורביץ. ע"ש. והגט פשוט (ס"ק צג ד"ה העולה) כתב וז"ל: אם עברו ג' וד' ימים אחר שינוי השם ונתפרסם שם השינוי, יש להסתפק איזה שם עיקר, ולכתחלה צריך לכתוב שני גיטין אחד בשם הראשון וכו'. ויראה לי דכל ל' יום הוי ספק אי הוי מוחזק בשם השני, ומשיעברו ל' יום אחר שינוי השם ובמשך שלשים יום קרו ליה בשם שני, פשוט דהוי מוחזק בשם השני. עכ"ל. וכ"כ הפת"ש (ס"ק נ) דבמגרש בחוליו בעינן שני גיטין. ע"ש. ועיין בשדי חמד מערכת גט (סי' לח) שהביא פוסקים רבים שכתבו דלאחר ג' וד' ימים ודאי חיישינן לשם השינוי. ע"ש.
- ולכאורה יש מקום לומר, דעד כאן לא דנו הפוסקים אלא בשינוי דמחמת חולי, דהחולה עצמו לא שינה שמו, וגם לא עלה לס"ת ולא חתם שמו בשם השינוי, וגם אפשר שהשם לא יועיל, ומכל הני טעמי אין השם השני עיקרי כל כך כל זמן שלא הוחזק. מה שאין כן בנ"ד שאותו אברך בעצמו רוצה לשנות שמו על פי הוראת הרב, ועוד שזו היא עצם הסיבה ואין תועלת מסויימת שמצפה לראותה כמו חולה שמצפים להחלמתו, משא"כ הכא השינוי הוא מוחלט. ועוד שעולה לס"ת ואולי אף חותם אותו שם חדש, לכאורה נראה דשם השינוי עיקר כל היכא דנתפרסם, היינו לאחר כמה ימים ויש לכותבו תחלה ואח"כ דמיתקרי שם פלוני.
- וכל זה אם נחשוב זה לשינוי מחמת סיבה חזקה כנשתנה שמו מחמת חולי, אבל אם לא נדונו כנשתנה מחמת חולי, אזי יש לדון בדבר אם נחשב כלל שם השינוי לשם או לא ויש בזה עקולי ופשורי. דמדברי התורת גיטין שהבאנו לעיל שכתב וז"ל: דנראה דכל שם שלא החזיקו שלשים יום לא הוי שם כדמוכח בפרק גט פשוט (דף קס"ג ע"ב), מ"מ בזה אפשר כהח"מ דאפשר דשם חולי עדיף דבא לשנותו משום ביטול גזר דין ודאי דכל העולם כשיתוודע להם לא יקראו רק בשם זה. עכ"ל. וממה שכתב "אינו שם" משמע שאין צורך להתייחס אליו כלל. ןכן כתב בשו"ת נוב"ק סימן פח) שכתב לענין עיר שיש ספק באופן כתיבתה ונתן הגאון עצה וז"ל אחרי שמצינו שהאדם יכול לשנות שמו ולהתחזק בשם אחר אם נתחזק בו שלשים יום וכו' כך בני העיר יכולים להחזיק שם העיר לעיר שלהם ולשנות משם לשם כרצונם וכו' לכן יכריזו בכל בתי כנסיות שבעיר שלשים יום רצופים ערב ובקר ששום אדם לא יקרא עוד שם העיר וכו'. עכ"ל. הרי דגם איהו ס"ל דחייב להיות שלשים יום לשינוי שם.
ולענ"ד יש להעיר בזה שבאמת יש לומר שאין צריך ל' יום על מנת שנחוש לשם זה, אלא כל שהוחזק שמו בחתימה או בעליה לספר תורה בשם זה סגי [ואף הספרדים שאין נוהגין לקרוא לתורה לעולה בשמו, אבל עושים מי שבירך על נדבתו. במ"ש בשו"ת המבי"ט ח"ב סימן נב]. ומה שמביא ראיה ממסכת בבא בתרא (דף קסז ע"ב), דשם איתא הוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו. לכאורה אין משם כל ראיה, דהתם לא מיירי אלא מחשש זיוף, דמיירי באדם שאינו מוכר שהחזיק שמו בעיר באיזה שם ויש חשש שהוא מתחזה, ואמרינן שאם הוחזק שמו בעיר ל' יום לא חיישינן להכי. ולעולם אימא לך דהיכא דליכא למיחש לזיוף וידעינן את שמו הראשון ושם אשתו, תו ליכא ספיקא דהשם שעתה החזיק בו מוחזק. אולם לא הוי עיקר שמו ע"י שינוי אלא אזלינן בתר רובא, אא"כ נשתנה שמו מחמת חולי או לרוב הפוסקים אם נשתנה בגלל סיבה חזקה אחרת, אבל לומר שלא הוי שם מנא לן. ושו"ר להחת"ס ח"ו ליקוטים (סימן מא) שהעיר כן על דברי הנו"ב הנ"ל וז"ל ואני תמה מאוד על הגאון ז"ל ומה ענין הכא להתם, התם מיירי בחשש רמאות וכו' ולכן בעי שלשים יום משא"כ באדם שבא לפנינו ורוצה להחליף שמו הלא מעשים בכל יום שמשנים שמות של חולים ול' יום מאן דכר שמיה. וה"ה גבי עיר אם יסכימו כל אנשי העיר לשנות שמה הרי נשתנה שמה ומי יאמר להם מה תעשו וזה פשוט מאוד בעיני.עכ"ל. ושו"ר בשדי חמד מערכת גט (סי' לח אות ב) שהביא שהצמח צדק מליבאוויץ (סימן קעט אות ג) העיר כן על התורת גיטין. ע"ש. וכ"כ הרה"ג השואל בשו"ת שב יעקב ח"ב (סימן לג), דהיכא דליכא חשש רמאות לא בעינן ל' יום.
והנה לפי דברי התורת גיטין והנו"ב, יש להעיר דאם באנו ללמוד מהך סוגיא היה מקום ללמוד דשינוי שם לא מהני כל עיקר אפילו לבתר שלשים יום דאהא דאמרינן התם כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו פירש הרשב"ם וז"ל אין חוששין לו דכל כך לא היה מחזיק שמו זמן מרובה פן יוודע הדבר. עכ"ל. וכן הוא לשון הר"א אב"ד המובא בשיטות הקדמונים (שם) וכיון דאיתחזק בעיר ל' יום ודאי כן שמו דלא היה מחבא כ"כ זמן מרובה שמו פן יודע הדבר. עכ"ל. והנמוק"י (עד ע"ב ברי"ף) פירש וז"ל דודאי זה שמו דאם לא כן נודע היה הדבר שאין שמו כן בזמן רב כזה הלכך לא כתבינן ליה לשום אדם תוך זמן זה עד שיהא מוחזק בשם זה שלשים יום. עכ"ל. ואם באמת אדם יכול לשנות שמו ככל אשר יחפוץ יטנו וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו אם כן לא היה לראשונים לומר כמו שפירשו שבודאי זה שמו. שו"ר שכן הקשה בספר בני דוד הלכות גירושין (פ"ג הי"ג) וז"ל קשה לי דאמאי פירש רשב"ם דאין חוששין לו דכ"כ לא היה מחליף שמו זמן מרובה פן יוודע הדבר. תיפוק ליה דאפילו לא יהיה כן שמו כיון שהוא החזיק שמו כן די דבידו לשנות שמו וכמ"ש לעיל. עכ"ל.
וראיתי בקונטריס החזקות לבעל שמן רקח (סימן מד) שכתב לתמוה על הנוב"י הנ"ל דמפשט הוי פשיטא ליה דאדם יכול לשנות את שמו ולהחזיק בשם אחר אם נתחזק בו שלשים יום. והשיג עליו הגאון הנ"ל דמשמע דעת רוב הפוסקים דלא סמכינן על האי חזקה אלא כדי דלא נחשד אותו למשקר. עכ"ד. ע"ש. ובאמת שיש סייעתא לדבריו מספר הישר לרבינו תם (חלק התשובות סימן כה) שכתב וז"ל ולא מצי מחזיק שמו לאחר שהוחזק שמו הראשון שהיא חזקה כדאמרינן בגט פשוט כל שהוחזק וכו' לא חיישינן דאיהו אחזקיה אלא כן היה שמו, מכלל דאי אחזקיה לית חזקה אלא רמותא. והאי אע"ג דלא רמותא היא לא כל כמיניה, אלא חזקתו לפי רגילות רוב ישראל. עכ"ל. ומ"מ גם לר"ת אילו ישנה שמו שמו ולא יהיה חשש של רמאות וגם יקבע הדבר בפי רוב ישראל [לאפוקי גוים] הוא שמו. ומכל מקום נראה שדעת רוב הפוסקים אינה כן אלא שיש ביד האדם לשנות את שמו. ומה שהקשו מדברי רשב"ם נלע"ד דאינה קושיא, דבהך סוגיא כל החשש הוא שבאמת אינו רוצה כלל לשנות שמו ולהחליפו אלא רק עושה רמאות וכלפי זה אמרינן שאילו היה באמת עושה כן אינו שם כלל, אלא דכל שעושה כן ל' יום לא חיישינן ומסתמא הוא שמו דהיינו שאינו מתכוין לרמאות. ועיין ביד רמ"ה (שם) שכתב וז"ל כלומר כל שהוחזק שמו בעיר אצל רוב אנשי העיר שלשים יום אין חוששין לו דלמא אחזקיה לשמיה בשמא דאחרינא, דאי עביד לא סגיא דלא מיגליא מלתא בתלתין יומין ומתשקר. והאי מדאיתחזק תלתין יומין ולא איגלאי מלתא ולא אתשקר ש"מ בקושטא איתחזק וליכא למיחש למידי. עכ"ל. והרמב"ם פירש בהלכות מלוה ולוה (פרק כד ה"ד) וז"ל כל מי שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו שמא שם אחר יש לו והוא שינהו כדי לרמות ולעשות קנוניא שאם אתה אומר כן אין לדבר סוף. וכו' עכ"ל. וגם ברשב"ם י"ל כן. ועיין היטב בדברי החת"ס שהבאתי לעיל שנראה שנתכוין לזה. וכ"כ הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"ד (סימן סח). ע"ש. ועיין בשו"ת מרן הב"י דיני גיטין (סימן יג).
ומ"מ מידי פלוגתא לא נפקינן, דחזינן לכמה מגדולי הפוסקים דס"ל דבעינן חזקת ל' יום לשינוי שם. וכן נראה מהמבי"ט (ח"ב סימן נב). וכ"כ בספר "מלאכת חרש" והובאו דבריו בליקוטי הערות לשו"ת נוב"י הנד"מ אה"ע קמא (סימן פח). ע"ש.
