בגמ' ע"ז (עה ע"ב) מבואר דין טבילת כלים מדבר הנקנה מהגוי, והטבילה במקווה טהרה שיש בו ארבעים סאה, וטעם הדבר יש מהראשונים שכתבו משום ייתור המילה "וטהר" הכתובה בסוף הפסוק "כל דבר אשר באש תעבירו באש וטהר" "וטהר" למדנו דין טבילת כלים, ויש מהראשונים שכתבו כדי להעלות את הכלי לקדושת ישראל. וטבילת כלים הוא גם אם המפעל של גוים והעובדים יהודים שחייב טבילה לפני השימוש כיון שהבעלות היא של גוי.
טבילת כלים בכלי סעודה בלבד
הכלל הוא – כלים הצריכים טבילה הם "כלי סעודה" ועל כן צלחות, כוסות, וסכו"ם בכל הסוגי צריכים טבילה מן הדין, וכל סירים ומחבתות, מכסה הסיר, וידות הסיר, אע"פ שאינם כלי סעודה ממש מ"מ בהם המאכל נגמר ומוכן לאכילה ומוגדרים כלי סעודה. אך כלים שמכשירים את המאכל שיהיה יותר נוח לבשלו כגון פטיש שניצל וכיוצ"ב מעיקר הדין לא צריך טבילה מ"מ המנהג לטובלו בלי ברכה.
ויש ליידע שכל דין טבילת כלים מהתורה הוא על כלל סוגי המתכות, כגון, זהב, כסף, ברזל, נחושת, עופרת וכיוצ"ב. אולם כלי זכוכית טבילתם מדרבנן.
ועל כן: כלי אלומיניום, אמאייל, חייבים טבילה בברכה מהתורה.
כלי דורלקס או פיירקס חייבים טבילה בברכה מדרבנן. ודין כלי פורצלן המצופים בזכוכית דקה נח' הפוסקים האם יטבילם בברכה (ראה הליכו"ע ח"ז מטות ה"ו, שו"ת תפילה למשה ח"ג יח) ולמעשה יכול להטבילם בברכה.
והנפק"מ אם הצורך לטבול אותם בברכה מהתורה או מדרבנן הוא במקום שיש ספק אם טבל או לא שבדאו' אין להקל עד שיטבול שנית משא"כ בדבר שחייבו חז"ל. (פמ"ג מש"ז או"ח תנא סק"ל).
כלי פלסטיק או ניילון: פטורים מטבילה.
