העולם של גילוי שכינה ויצר עבודה זרה לעומת העולם של הסתר פנים

הקדמה: נבאר כאן החילוק בין צורת החיים הרוחניים שהיו לעם ישראל עד סוף בית ראשון וצורת החיים הרוחניים מבית שני ואילך, ונפתח עם דברי הרבי מקוצק על המשנה באבות (פ״ב א):

עַיִן רוֹאָה – זו תקופת משה רבינו שדיבר פנים בפנים עם הקב״ה וגילה לנו מהו רצון ה׳.

וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת – זו התקופה שלאחר משה, לאף אחד אין יותר קשר עם ה׳ כמו שהיה למשה, אבל עדיין היה נבואה שעל ידה יכלנו לדעת מהו רצון ה׳.

וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין – זו תקופת בית שני שהקשר שלנו הוא כבר לא ישיר עם ה׳ אלא על ידי לימוד תורה (בספר נכתבים) אנו יודעים מהו רצונו יתברך.

גילוי שכינה – תקופת בית ראשון:

מבריאת העולם עד כניסת עם ישראל לארץ ישראל האדם עבר הרבה מעברים, אדם הראשון לפני החטא לאחר החטא, לאחר המבול, תקופת האבות ושבטי י-ה וכן דור דעה, מתקופת יהושוע ואילך עם ישראל התחילו לחיות ״על פי הטבע״, אבל אפילו הכי עדיין היה גילוי שכינה גדול מאד, לדוגמא:

א) היו נביאים

ב) היה משכן ובית מקדש עם ניסים גלויים

ג) לא היה נוסח לתפילה מי שרצה להתפלל היה פשוט מדבר בלשונו עם ה׳

ד) היהודים היו תחת שלטון השופטים או המלכים של יהודה וישראל

ה) בתקופה הזאת נמסרה כל התורה שבכתב, התנ״ך, התורה על פי משה שהיה לו ראיה באספקלריא המאירה ואחריו יהושוע הזקנים והנביאים שגם להם היה נבואה ורוח הקודש.

ו) בדור ההוא היה פשוט שקיים בורא ומנהיג הרי ממול עיניהם הם ראו ניסים, הניסיון שלהם (דהיינו הבחירה) היה האם אלוהי אברהם הוא הבורא ומנהיג או שיש כמה בוראים ומנהיגים לעולם, צבאות השמים עץ ואבן

בין השמשות – גלות בבל:

בתקופת חורבן בית הראשון השכינה נסתלקה בעשרה שלבים ומשם היא לא חזרה לקדמותה להופיעה באופן גלוי (ר״ה לא.). אחרי חורבן הבית הראשון קיים זמן שהוא בין השמשות דהיינו מעבר בין תקופה של גלוי שכינה לתקופה של הסתר פנים (1), התקופה הזאת הם שבעים שנות גלות בבל (שבע׳ שנים האלו היה הנס של פורים), והתחלת בית שני.

נביא דוגמא על תקופת ״בין השמשות״ הזאת: חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי הם הנביאים האחרונים הם ניבאו אחרי חורבן בית ראשון והתחלת בית שני והם חלק מהמיסדים של אנשי כנסת הגדולה (2).

כמו שהזכרנו קודם בחורבן בית הראשון השכינה נסתלקה בעשרה שלבים (ר״ה לא.) ואפילו שהיה לנו אחרי זה בית שני אבל הדברים השתנו והשכינה לא חזרה לבית שני כמו שהיתה מקודם כיון שבבית שני נמצאים בתקופה של הסתר פנים, וכמו שאומר הנביא עמוס (פ״ח יא) הִנֵּ֣ה יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה, ומבארים המפרשים (על המקום) שהכוונה היא על סילוק הנבואה (3/4).

לכן (5):

א)ברוב תקופת בית שני ועד היום אין יותר נביאים

ב)השראת השכינה שהיתה בבית השני לא היתה באותו חוזק שהיה בבית הראשון, הבית שני היה ניסוי להידמות לבית ראשון (6).

ג)הגם שבבית הראשון יכלנו לדבר עם ה׳ ישירות בלשוננו עכשיו בהסתר פנים יותר קשה לנו לכן אנשי כנה״ג תיקנו נוסח תפילה כדי לעזור לנו לסדר את תפילותינו לה׳ (עי׳ מגילה יז: מאה ועשרים זקנים…),

ד)היהודים שבתקופת הבית שני היו תחת שלטון אומות אחרות כמו היונים הרומאים והורדוס.

ה)הסתיימה תקופת הנבואה ולכן נחתם התנ״ך, מעכשיו מתחילה תקופת התורה שבעל פה (7/8).

ו)אנשי כנה״ג בטלו היצר של ע״ז (יומא סט:), בעולם של הסתר פנים אין לנו הבנה כלל בנסיון שהיה להם לעבוד ע״ז (9/10).

מתקופת בית שני תפיסת המקום של האדם יכולה להיות בשני אופנים:

מתקופת בית שני שהשכינה לא בגלוי אז במקום שהקב״ה יתפוס מקום בעולם בגלוי (והנסיון יהיה ע״ז) מעכשיו האדם תופס מקום בעולם הזה (כמו שנבאר לקמן) ולפניו ניצבות ב׳ דרכים:

דרך א – האדם עובד למען הקב״ה ותורתו:

המקום איפה שה׳ נמצא ואיך שמתחברים לה׳ הוא על ידי עמל התורה (11), ובא האדם והוא מתבטל לה׳ ומשתמש בכוחותיו להגיעה לבורא ולעובדו על ידי לימוד תורתו והשתמשות בבריאה לגלות כבוד שמו בעולם (12).

וזוהיא הדרך של אנשי כנה״ג להמשיך בדרך התורה והמסורה שהיה להם ממשה רבינו עד עתה ולהתחיל את תקופת התורה שבעל פה, להנהיג את העם ולעשות תקנות מפני צורך השעה (13).

אחת מטענות המשכילים היא שאנשי כנסת הגדולה התחילו דרך חדשה עם תקנות חדשות שלא היו קודם, לכן הסיקו שלכל אחד יש רשות להתחיל דרך חדשה, וכמובן טעותם היא שאנשי כנה״ג המשיכו בדרך התורה והמסורה שהיה להם ממשה רבינו ועשו תקנות מפני צורך השעה כדי להמשיך את תורת משה.

דרך ב – האדם עובד למען עצמו והבנתו:

אנשי כנה״ג שחטו את היצה״ר של עבודה זרה זה כבר לא הנסיון שלנו, הסניון שלנו הוא נסיון של מינות וכפירה אם הדבר שאומרים לי לא מסתבר לשיכלי או תאותי אז אני פשוט פוסל אותו וזהו הנסיון של התקופה של הסתר פנים.

ולכן הצדוקים וביתוסים רק מתחילים מבית שני ואילך, כי מאז רצון ה׳ לא נמסר על ידי נביא אלא על ידי התורה שבעל פה/המסורה ואז יש מקום לאדם להכחיש במסורה.

וזוהי היא דרכו של היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת (14, והמעניין הוא שהדרך היונית התפשטה בעולם דווקא בתקופת בית שני תקופת ההסתסר פנים).

ולכן היונים הם אלו שהתחילו אולימפיקס פיתחו את המדע מטמטיקה ופיזיקה והשתמשו בזה כדי להוכיח שהאדם הוא כל תכלית הבריאה, משא״כ אנשי כנה״ג הממשיכים דרכו של משה רבינו הם סוברים שמהתורה וחכמת הטבע עובדים את ה׳.

בימינו:

בגלל כל הטכנולוגיה וההתפתחות המדעית של ימינו (15) צורת חיינו שונה לחלוטין ממה שהיה לפני מאה שנה וכל שכן ממה שהיה בבית שני, המלך ההכי עשיר שלפני מאה שנה אין לו הנוחות שיש לבן אדם בינוני בימינו, ולכן בודאי שהנסיונות של ימינו שונים ממה שהיו לפני מאה שנה.

אבל עצם העולם של הסתר פנים שלנו עד (ועד בכלל) תקופת בית שני הוא אותו עולם של הסתר פנים, ויהיה כך עד ימי המשיח שאז עוד הפעם יתגלה אורו יתברך במהרה בימינו אכי״ר.

מקורות והערות:

1 – הגם דאנחנו בהסתר פנים אבל הקב״ה הוא בגלות איתנו כמבואר בחז״ל מגילה כט. תניא רשב״י אומר בא וראה…, תענית ה. לא אבא לירושלים של מעלה.

2 – עי׳ סוטה מח: משמתו נביאים האחרונים…, אבות פ״א א ברטנורא

3 – ולכן אומרים חז״ל (יומא כא:) אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני… ורוח הקודש ואורים ותומים (וע״ע יומא ט: שוטנשטין 45).

ולכן אומרים חז״ל (חולין קלט:) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר

וכן מה שאומרים חז״ל (שבת פח.) הדור קבלוה בימי אחשורוש הקבלת התורה הזאת כוללת התחלת הקבלה של הסתר פנים.

אומרים חז״ל (סוטה לו.) ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא, דהיינו כמו שנעשו ניסים בימי יהושע שעם ישראל ניכנסו לארץ בעל כרחם של מלכי כנען כך היה ראוי גם בימי עזרא שיעלו ביד רמה עם ניסים… אלא שגרם החטא של בית ראשון לכן לא עלו ביד רמה אלא באופן של שעבוד והסתר פנים.

א"ר יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה מקראי וכנגדן גלתה סנהדרין (ר״ה לא.), דהיינו כמו שבתקופת חורבן בית ראשון היה גלות בי׳ שלבים לשכינה (ואף פעם לא חזרה לקדמותה) דהיינו ההנהגה של ה׳ באופן בגלוי, כך בתקופת חורבן בית שני היו י׳ שלבים של גלות הסנהדרין המנהיגים שלנו בתקופת ההסתר פנים.

4 – התורה נתנה לנו ימים טובים כדי שעל ידם נוכל להתקרב לה׳ הימים טובים דאורייתא שייכים בין בעולם של גילוי פנים או הסתר פנים, אבל פורים וחנוכה הם מועדים שחידשו חז״ל בעולם של הסתר פנים, והם נועדו לקשר אותנו להקב״ה בעולם של הסתר פנים.

5 – עי׳ בספר נר מצוה ותורה אור (שער האמונה ושער היחוד לאדמו״ר האמצעי זצ״ל) בהקדמה ד״ה והנה יש להקדים, שמשתמש בחילוק בין בית ראשון ובית שני לבאר גם ע״פ חסידות למה בית ראשון נחרב על ג׳ חמורות ובית שני על שנאת חנם.

6 – יומא כא: אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים

פסיקתא רבתי פיסקא לה (רני ושמחי) – מפני מה מחצה בוכים ומחצה שמחים? אלא, זקנים שראו בכבוד הבית הזה ששרתה בו שכינה…

שבת קיב: אם ראשונים בני מלאכים… הגמ׳ הזאת באה לבאר החילוק שיש בין אנשי בית ראשון (ראשונים בני מלאכים) לבית שני (אנו, דהיינו תקופת האמוראים).

7 – כמובן גם קודם לכן היתה קיימת התורה שבעל פה (מגילה יט: ועליהם ככל…, מגילה כה. ואתו אנשי כנה״ג…), רק שעד התקופה ההיא התורה שבכתב לא נשלמה, ומתקופת אנשי כנסת הגדולה נשלמה התורה שבכתב והתחילה התורה שבעל פה להיכנס בחוזקה.

עי׳ מדרש תנחומא (נח אות ג ואם תאמר…) שמבאר שנעשה ונשמע היה על תורה שבכתב וכפה עליהם הר כגגית על תושבע״פ הדורשת עמל, ולפ״ז נוכל לומר שהדר קבלוה בימי מרדכי היינו שקיבלו מרצון את התורה שבעל פה (שקודם היתה בכפיה) וקבלה זו מתאימה לתקופת פורים שהיא סוף תקופת הנבואה וגילוי שכינה והתחלת תקופת הסתר פנים ותורה שבעל פה.

8 – כל התורה שבעל פה שיש לנו כתובה היא רובה מתקופת בית שני עד היום תנאים אמוראים גאונים ראשונים ואחרונים, התורה שהיתה בבית ראשון היתה תורה של תקופת גילוי שכינה תורה שאין לנו שייכות אליה.

9 – כמבואר בגמ׳ סנהדרין קב: על מנשה ורב אשי, עי׳ ע״ז יד: גמירי דע״כ דאברהם…, עי׳ קובץ אגרות לחזו״א שונות אות רט ד״ה כשאנו קוראין

10 – עדיין קיימים עובדי עבודה זרה בעולם ונביאי שקר (עי׳ זכירה פי״ג ב ובמיוחד במלבי״ם שם) אולם לא באותו חוזק שהיה אז.

לגבי הע״ז בימינו ומה שהיונים היו עע״ז וכן הרומאים לאחריהם מנהג אבותיהם בידיהם (חולין יג:).

11 – אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד (ברכות ח.), ואהיה להם מקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל (מגילה כט.) וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת (ע״ע שיר השירים פ״ו פסוקים ב/ו/יא במ״ד, ובפ״ז פסוק יג מ״ד, ובפ״ח פסוקים ח/י מ״ד).

12 – ב״ב יב. חכם עדיף מנביא, מכות כב: אמר רבא כמה טפשאי…, משלי פכ״ט יח מ״ד, ואפילו לדברים הנטפלים שבת״ח יש להם חשיבות כמובא בסוכה כא: שיחת ת״ח צריכה לימוד, מגילה יח. שמעוה לאמתא דרבי…, מגילה כז. לישיליה קמיה דשכיח…

13 – עי׳ מגילה יא. ולא געלתים…, ב״ק פב. י׳ תקנות של עזרא

14 – עי׳ רמב״ן (ויקרא פט״ז ח בס״ד)

15 – והמעניין הוא שאפילו שיש לנו כל ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית שאמורה לחסוך לנו זמן לשפר לנו החיים, האדם החכם שבימיו כבר ״לא יהיו מלחמות״… (וכמובן חכם עיניו בראשו ישתמש בהתפתחות המדעית / טכנולוגית והנוחות חיים של ימינו כדי לנצל אותה לעבודת ה׳)

ופתאום מגלים ההיפך אין לאנשים יותר זמן, כל הזמן רצים, מבזבים זמן על שטויות, אנשים לא שמחים, יש יאוש…, פתאום פסיכולוגים מקבלים מלא ביקוש…, וההתפתחות של המדע וטכנולוגיה הביאה מלחמות יותר מסוכנות ממה שהיו אי פעם, המצב בימינו שונה לחלוטין ממה שהיה לפני מאה שנה אפילו שאז החיים היו הרבה יותר קשים.