ארבע טעמים לימי ספירת העומר

שיטת הגאונים וכך ההלכה למעשה בימינו

הגמרא ביבמות (סב:): אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר״ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר״מ ור׳ יהודה ור׳ יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר׳ חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א״ר נחמן אסכרה.

ועל זה כתבו [בתשובות הגאונים שערי תשובה סימן רעח ] וז"ל:

וששאלתם למה אין מקדשין ואין כונסין בין פסח לעצרת אם מחמת איסור או לאו, הוו יודעי שלא משום איסור הוא אלא משום מנהג אבלות שכך אמרו חכמים שנים עשר אלפים זוגיים תלמידים היו לו לר' עקיבא וכולם מתו בין פסח לעצרת על שלא נהגו זה בזה. ותני עלה וכולם מתו מיתה משונה באסכרה ומאותו שעה ואילך נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס בהן ומי שקפץ וכנס אין אנו קונסים אותו לא עונש א מלקות אבל אם בא לשאול לכתחילה אין מורין לו לכנוס ולעניין קידושין מי שרצה לקדש בין פסח לעצרת מקדש לפי שאין עיקר שמחה אלא בחופה.

ומתוך דברי הגאונים הללו פסק הטור בסימן תצ"ג שהמנהג שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר.

ולכן דווקא לג ימים אלו שבהם נפטרו תלמידי רבי עקיבא.

שיטת שבלי הלקט

שבלי הלקט כתב טעם נוסף שכיון שמשפט הרשעים הוא מפסח ועד עצרת לכך אנחנו נוהגים מנהג אבלות.

וז"ל: ואחי ר׳ בנימין נר״ו פי׳ הטעם מה שנהגו שלא לישא בין פסח לעצרת לפי מה שמצינו בסדר עולם פ״ג משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו ר׳ יוחנן בן נורי אמר מן הפסח עד עצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו וכן פי׳ הטעם מה שנהנו שלא לעשות מלאכה לאחר שקיעת החמה בימי ספירת העומר לפי שהעומר בא משעורים ושיעורו עשירית האיפה קמח וכן מנחת סוטה היתה עשירית האיפה קמה שעורים וכו'.

ולטעם הזה כיוון שבין פסח לעצרת יש משפט לרשעים ואנחנו נוהגים אבלות מחמת כן אז האיסור ממש עד עצרת.

שיטת רבינו ירוחם

רבינו ירוחם כתב (נתיב חמישי החלק הרביעי) שזה ימי דין ונכתוב את טעמו למטה ולכך גם לשיטת רבינו ירוחם צריך להחמיר עד עצרת וכמו שהוא כתב כן שם וזה המקור שלו.

וזה טעמו של רבינו ירוחם לפי שהם ימי דין כי העומר בא מהשעורים כמו שקיבלו רבותינו ז"ל (מנחות ס"ח ב) מן הכתוב (ויקרא ב יד) שאמר ואם תקריב מנחת בכורים לה' כי על הבאת העומר הוא מדבר ואם זה אינו אלא חובה וכו' ואמרו כתיב הכא אביב וכתיב התם (שמות ט לא) כי השעורה אביב והוא קרבן הסוטה שבא משעורין מלשון סערת ה' (ירמיה כג יט, ל כג) ולכן אין כונסים נשים ומגדלים שפם ואף על פי שאמרו טעם אחר משום י"ב אלף זוגות תלמידים של רבי עקיבא.

שיטת האר"י ז"ל

האר"י ז"ל כתב טעם אחר על פי הסוד למה לא מגלחים את השער ויש מחלוקת גדולה איך להסביר את טעמו [ולכאורה לפי שיטתו לא היה צריך להחמיר כלל בנישואין אלא דווקא בתספורת ונחלקו בשיטתו האם יהיה מותר נישואין, יש שסברו אם תספורת שזה הקל הוא מחמיר כל מ"ט ימים כל שכן שהוא יחמיר בנישואין, ויש שרצו לומר שדווקא תספורת אסור על פי הסוד אבל נישואין יהיה מותר ומזה יש מחלוקת לגבי חתונה בל"ג בעומר].

ואם כן להלכה יש 4 טעמים לאיסור נישואין ותספורת בימי הספירה.

ולהלכה הטור הביא את תשובת הגאונים שהטעם הוא אבלות על עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא. וכך פסק מרן השולחן ערוך בסימן תצג סעיף א וכך פסקו כמעט כל הראשונים והאחרונים עד פוסקי זמנינו.

מנהג שנהגו שלא מסתפרים עד חג השבועות

מצאתי לו הרבה סמך יש לו כמה מקורות, גם מצד סברת השבלי הלקט וגם מצד רבינו ירוחם וגם מצד האר"י ז"ל ובנוסף שגם על פי תשובת הגאונים שזה מצד אבלות יש מחלוקת ממתי מתחילים לספור את הל"ג ימים שנהגו בהם אבלות ויש בזה שלוש דעות:

א. שיטת השולחן ערוך שהספירה היא עד ל"ד בעומר.

ב. שיטת הרמ"א שהספירה היא עד ל"ג בעומר.

ג. שיטה שלישית שהובאה בשם התוספות [דרשות הר"י אבן שועיב ז"ל] שהחשבון הספירה היא ל"ג ימים אבל דווקא שלא אומרים בהם תחנון.

ולפי בעלי התוספות הספירה מתחילה מצאת שביעי של פסח עד חג השבועות לא כולל ראש חודש  ובכדי להרוויח את שיטת המחבר והרמ"א שאוסרים בראש חודש לא מסתפרים עד חג השבועות.

העולה מכל האמור:

לדעת בני ספרד נוהגים אבלות עד ל"ד בעומר בבוקר ולדעת הרמ"א עד ל"ג בעומר והרוצה להחמיר על עצמו עד חג השבועות תבוא עליו הברכה.