נחלקו הפוסקים (או"ח סימן מז) על מה נתקנה ברכת התורה: יש אומרים שעיקר התקנה היא על כל יום ויום. ויש אומרים שעיקר התקנה היא כאשר ישן שנת קבע שאחריה מחוייב שוב בברכת התורה.
הנפקא מיניה בין הטעמים היא מי שלא ישן כל הלילה כגון שעסק בתורה, האם צריך לברך בבוקר ברכת התורה או לא, לסוברים שהברכה היא על כל יום ויום מחוייב לברך, ולסוברים שהברכה נתקנה שוב למי שישן בלילה הרי לא ישן.
על כל פנים מנהגינו לברך ברכות התורה בבוקר חג השבועות (וה"ה כל ימות השנה אם נשאר ער) אף אם תאמר ששינת יום שנת עראי היא שכן הורה האר"י ז"ל שיברכו ברכות התורה בחג השבועות, ולכן אין להסתפק ולומר ספק ברכות להקל ולא לברך אלא יברכו ברכות התורה (ברכ"י סי' מו סקי"ב, כה"ח סי' מז סקכ"ו) ואף אין צריך להתחסד ולשמוע מאחרים דאדרבה מצוה בו יותר מבשלוחו, ועוד כתבו שבמקום מנהג לברך אין לומר סב"ל נגד דעת מרן השו"ע (מז ס"ב) ולא לברך מחמת המחלוקת, וכן הכרעת ההלכה לבני ספרד (יבי"א ח"ה או"ח ו, ילקו"י סי' תצד לט).
אולם לבני אשכנז היות ותלוי הדבר במחלוקת הפוסקים וספק ברכות הוא לא יברך ברכות התורה, ואעפ"כ כתבו הפוסקים שלוש אפשריות שניתן לברך ברכות התורה אע"פ שלא ישן בלילה.
- יבקש ממי שישן בלילה להוציא אותו ידי חובה בברכות התורה ואחר שישמע יקרא כמה פסוקים או דבר תורה אחר. (משנ"ב תצד סק"א, שהביא דבריו בסי' מז סקכ"ח[1]).
- יעשה תנאי בערב חג השבועות שמברך ברכות התורה שברכה זו תועיל לו עד ליום למחרת ונמצא שבבוקר החג אע"פ שלא ישן כל הלילה יהיה חייב לברך ברכות התורה (לוח א"י להר"מ טיקוצנסקי בשם האדר"ת).
- נחלקו הפוסקים האם שינת יום נחשבת שינת קבע המצריכה אחריה ברכת התורה או שינת עראי שאין לברך אחריה ברכות התורה, וכן נחלקו הפוסקים האם ברכת התורה היא בכל יום ויום או אחרי שנת קבע וכנזכר לעיל. ולאור זאת כתב רעק"א (הו"ד במשנ"ב סי' מז סקכ"ח) שהישן בערב חג השבועות יש צד בפוסקים שחייב ברכות התורה, וכן יש צד בפסוקים שהברכה מועילה ליום שלם ולא יותר ונמצא שיש ספק ספיקא להקל, ועל כן מי שישן שנת צהרים בערב חג השבועות שהיא בגדר שנת קבע (יותר מחצי שעה שערי תשובה ס' ד בשם הברכ"י) יכול לברך ברכות התורה בבוקרו של חג השבועות, ומחמת שני ספקות אלו. אולם יש פוסקים שחלקו וס"ל ששינת יום לעולם נחשבת שנת עראי (חוט שני שבת ח"ד עמוד שכח, אשי ישראל בשם החזו"א).
מי שנרדם תוך כדי לימוד האם יברך ברכות התורה?
כתבו הפוסקים הנרדם תוך כדי לימוד כגון שמניח ראשו על ידיו או שנשמט ראשו לא יברך ברכות התורה ששינת עראי היא (כה"ח תצד סקכ"ט), אולם אם שוכב על ספסל או נח על ספה או מיטה כשהוא מוטה שיותר שוכב מאשר יושב ועושה כן כדי לישון שינת קבע והתעורר בבוקר חג השבועות יברך בבוקר ברכות התורה (ילקו"י תצד לז).
ומי שישן בלילה והתעורר בלילה כגון שישן שעה בשכיבה על ספסל ורוצה להמשיך ללמוד יטול ידיו בלי ברכה[2] ויברך ברכות התורה וימשיך בלימודו.
[1] משום שאחר התפילה הולך לישון ויש צד בפוסקים ששנת יום ארוכה נחשבת שנת קבע ונמצא ששוב יצטרך לברך.
[2] משום שלסברת הרשב"א מברך ענט"י בבוקר משום "חדשים לבקרים" וכו' והישן בלילה והתעורר בלילה להרשב"א לא צריך לברך אלא להרא"ש משום ידים עסקניות ובמקום סב"ל לא יברך וראה עוד לקמן בדיני ברכות השחר במח' ראשונים זו .
