האם מותר לשמוע שירים במוצאי צום ת"ב או שאסור עד סוף יום העשירי

שאלה:

האם מותר לשמוע שירים במוצאי צום ת"ב, או אסור עד סוף יום העשירי, וכמנהגינו להחמיר כן לגבי בשר ויין.

תשובה:

אין לשמוע שירים במוצאי ת"ב וכל יום העשירי בכלל זה.

מקורות:

כן נלענ"ד וכמו שכתבתי בס"ד בתשובה דלהלן:

אודות מה שדברנו על מה שרבים שואלים אם מותר לשמוע שירים במוצאי ת"ב מיד וכדינא דכבוס ותספורת ורחיצה דמותרים מיד וכמבואר בשו"ע (סי' תקנד ס"ד), ודלא כביאה"ל (סי' תקנח ד"ה עד חצות) שהשיג על המאמ"ר בזה, ע"ש. או דלמא דינו כבשר ויין שאנו נוהגים להחמיר בכל יום העשירי וכמבואר בשו"ע (סי' תקנח ס"א).

ואמרת בשם רב אחד שהשיב להקל וטעמו ע"פ מ"ש בשו"ת אור לציון (ח"א סי' לח) לבאר טעם החילוק בין תספורת וכיבוס שמותר מיד לבין אכילת בשר ויין דאסור גם בעשירי, דתספורת וכיבוס הוא מטעם אבילות ובמוצאי ת"ב נגמר האבילות ולכן מותר, משא"כ בשר ויין הוא מטעם ביטול הקרבנות, ובזה מנהג כשר גם בעשירי, ע"ש. ולפי"ז דן הרב הנ"ל להתיר שמיעת שירים כיון שזולת בשר ויין שהוא מחמת הקרבנות אין להחמיר בעשירי.

והיות ודרכי מעולם לבקש ולחפש אחר אמיתות שרשי הדין, אמרתי גם בזה לא לסמוך על שמועות כאלה ולבאר מילתא בטעמא. והנה בסנהדרין (ע.) מבואר להדיא דטעמא דאיסור אכילת בשר בסעודת המפסקת הוא משום שמחה. ובטור (סי' תקנב) הביא דברי ראבי"ה שהתיר לאכול עופות כיון שאין בהן שמחה, וכתב עלה וז"ל, ונ"ל אע"פ שאין בו שמחה אסור, שלא משום שמחה לבד אסרו בשר אלא כדי להרבות אבל, תדע שהרי אבל אחר מצוה להשקותו יין וכו' והכא אסרו יין כי אם ישתה ישכח רישו (הוא עדה"כ במשלי במשלי לא ו-ז 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד'), ומצוה שיזכור חורבן הבית ויצטער עליו, הלכך מטעם זה יש לאסור אפי' עופות כמו בשר, עכ"ל. (ועי' בט"ז סי' תקנב שהאריך ע"ד ראבי"ה וטור). וכ"כ מהרש"ל בתשו' (סי' נד) טעמא דהטור. והיינו דס"ל להטור דאין האיסור דוקא במה שמביא לשמחה אלא גם דבר שמשכיח העצב והצער הוא בכלל האיסור. (כלומר יש דבר שמביא לשמחה ויש דבר שאינו מביא לשמחה אבל משכיח העצב, ולענין חורבן ביהמ"ק נאסר גם מה שמשכיח ולא רק מה שמשמח).

ומהרש"ל הביא שם עוד טעם לאסור בשר ויין והוא מדברי הרא"ש משום שבטלו הקרבנות וניסוך היין, ע"ש. וכפי הנראה התכוין לדברי הרא"ש בתענית (פ"ד סי' לו), אבל א"כ לא היה לו להזכירו בשם הרא"ש כי הוא דברי הגמ' בב"ב (ס:) סו"פ חזקת הבתים (ס:), ע"ש. וצ"ע. וגם טעם זה אינו מוכרח כ"כ להלכה דהא בגמ' נאמר על הפרושים שרצו משום כך למנוע לגמרי מאכילת בשר ויין כל השנה כולה ונטפל להם ר' יהושע ע"ש. איברא דעדיין אפשר לומר דמנהג שלנו לימנע מאכילת בשר ויין בימים אלה מבוסס על טעמא ההוא דבטלו קרבנות ונסכים.

ואיך שיהיה שמעינן מהכא תרי טעמי לאיסור בשר ויין, אי משום שלא ישכח צערו ולכן ימעט בכל דבר שמחה ואביזרייהו דשמחה (כעופות דאע"ג דאינו כבשר מ"מ משכיח צערו), אי משום קרבנות ונסכים. ועי' בט"ז (סי' תקנא סק"י) ויד אפרים שם שהביאו דברי הרש"ל הנ"ל. וכן בשע"ת (סי' תקנא ס"ק כה) הביא הני תרי טעמי ע"ש. [ועי' במהרש"ל בתשו' (סי' צב) והביאו הט"ז (סי' תקנא ס"ק יז) שלשה טעמים במה שיש שנמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז עד ת"ב, ע"ש].

ושא עיניך וראה בדברי מרן ז"ל ביתה יוסף (סי' תקנא ס"י) שהביא מהכל בו דיש נמנעים מאכילת בשר משנכנס אב לפי שאין שמחה אלא בבשר, וכתב בשם הרא"ש מלוניל שטעם הנמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז מפני שבו בטל התמיד וגם ניסוך היין. הא קמן דעיקר טעמא דמנהגא דידן שלא לאכול בשר ויין מר"ח ואילך הוא משום שמחה. וכן מבואר בט"ז (סי' תקנא סק"ט) שהתיר ביין שנעשה חומץ לאחר שנכנס אב, אע"ג דבנדר בכה"ג אסור מ"מ כאן אין האיסור אלא משום שמחה ובחומץ ליכא שמחה א"כ נהפך האיסור עצמו להיתר, ע"ש. וע"ע בשע"ת (סי' תקנא ס"ק כה) דיין תוסס אסור, ואף שהוא פסול לנסכים, מ"מ יש בו משום שמחה דכתיב (תהלים קד טו) 'ויין ישמח'. (והביא שם דברי הט"ז הנ"ל בחומץ).

הנלמד מכל זה דטעם מניעת אכילת בשר ושתיית יין בימים אלה הוא משום שמחה ושכחת צער החורבן וכמ"ש בגמ' בסנהדרין וכ"כ הרוא"ח (כל בו וטור וב"י ומהרש"ל וט"ז ושע"ת), אבל טעם דביטול קרבנות ונסכים (שהוזכר בגמ' ב"ב וברא"ש) אינו מוכרח כ"כ להלכה, וגם מי שנוקט האי טעמא הוא נוהג להחמיר מי"ז בתמוז (כמבואר בכל בו וב"י), ואין זה מנהגינו, וגם אם ננקוט האי טעמא אינו אלא כטעם נוסף לטעמא דשמחה.

ומעתה דעת לנבון נקל דאין ללמוד היתר לשירים ממה שאנו נוהגים היתר בתספורת וכיבוס, דהני אינם אלא משום אבילות ותיכף אחר ת"ב בטלו דיני אבילות, משא"כ בשר ויין שהוא משום שמחה – וכמו שנתבאר דזה עיקר הטעם וכנ"ל – ואנו נוהגים לאסור כל יום העשירי שאז נשרף רובו של היכל, ובכלל זה שמיעת שירים, שהרי אין לך דבר שמשכיח צער החורבן ומשמח הלב כשמיעת שירי זמרה. וזה פשוט וברור לכל מבין ובר דעת. ותדע דהא בהאי דינא גופא דאיסור בשר ויין בעשירי מבואר בטור (סי' תקנח) שהוא בשביל להיות בצער ועינוי וכמ"ש שם וז"ל, מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל עשירי ויום עשירי רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי, עכ"ל. [ועי' בב"ח שם שפירש דאפי' שאר מאכלים לא יאכל רק כדי להשיב הנפש, אבל הט"ז (סק"א) פירש דשאר מאכלים מותר בשופי כיון שאינם אלא משיבים הנפש אבל אינם מביאים שמחה כבשר דאין שמחה אלא בבשר, ע"ש]. הרי דטעמא דחומרא דבשר ויין בעשירי הוא משום שצריך להיות בעינוי ובצער על חורבן ביהמ"ק והיאך יעלה על הדעת להתיר שמיעת שירים וכאילו ביהמ"ק נבנה, הס מלהזכיר. ואין חילוק בזה בין מוצאי הצום לבין מחרתו וגם אם חל בער"ש הדין אחד בזה. [ויש עוד ראיות והוכחות אבל די בזה].

ומה שהביא הרב הנ"ל מדברי האור לציון הנ"ל, הנה זה דרכו של הרב הנ"ל שלא לעיי' היטב במקורות הענין, ואף באחרונים אינו מטיב לראות כל דבריו מתחילתם ועד סופם, וח"ו לתלות בוקי סריקי בדברי האול"צ, והרי שם הביא להדיא תרי טעמי במנהג למניעת בשר ויין, או כדי שלא ישכח רישו או משום ביטול הקרבנות ולא משום אבילות, משא"כ תספורת וכיבוס שהוא משום אבילות, ובזה כתב לבאר טעם החילוק בין בשר ויין דנוהגים להחמיר גם בעשירי לתספורת וכיבוס דמתירים מיד, כיון דזה משום אבילות וזה מטעמא אחרינא, אי משום שלא ישכח צערו אי משום קרבנות, ומה שנקט האול"צ בסו"ד רק טעם אחד 'ביטול הקרבנות', לאו דוקא וחדא מתרי נקט, וכי כי רוכלא ליחשיב וליזיל, וכבר זכר הוא ז"ל הני תרי טעמי ולא עשה מחלוקת בניהם כלל, וגם אין שום סברא לחלק ביניהם, וגם אינו נכון לעשות טעם קרבנות כעיקר וטעם דשמחה וצער כטפל וכל בתר איפכא וכנ"ל. ולזה ודאי דאין להוציא שום חידוש דין כזה מדברי האול"צ נגד דברי עצמו שם.

העולה לנו מזה דאין להתיר לשמוע שירים במוצאי ת"ב וכל יום העשירי בכלל זה, וכן אמר לי הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א והגאון ר' יעקב מאיר שטרן שליט"א שאין להקל בזה.

כל קבל דנא בספר ילקו"י תעניות (עמוד תעד) צידד בזה ולבסוף מסיק שאי אפשר לחדש חומרא בדבר שלא מפורש בפוסקים לאסור. ולא הבנתי דבריו, וכי לחדש חומרא אנו באים, הלא ההיתר לשמוע שירים כל השנה הוא נגד פשטות ההלכה בשו"ע (סי' תקס ס"ג), רק שאנו סומכים על המקילין בזה מחמת הלחץ זו הדחק, ועכ"פ ביום זה עלינו לשמור דין זה בדקדוק כדת וכדין ולא לחפש היתרים משונים, והקולו'ת יחדלון, וכן טען הגר"ע אוירבאך שליט"א. גם מה שאמר 'דבר שלא מפורש בפוסקים לאסור', איני יודע איך ימצא דבר זה בפוסקים כאשר ההלכה הרווחת לאסור כל השנה וכנ"ל, וכל ההיתרים השונים נאמרו בדורנו החלוש והשפל. זאת לבד אשר הוכחנו דזה הוא עיקר ההלכה דשמיעת שירים דומה לאכילת בשר ויין שנוהגים איסור בכל יום העשירי. גם בספר הלי"מ ת"ב (עמוד קכד) כתב דבני ספרד מותרים בשמיעת שירים מיד בצאת הצום, ולא הביא שום מקור לדבריו, ולא חלי ולא מרגיש בכל מה שכתבנו לחלק בין מנהג אבילות לדבר שמחה, וזה פשוט וברור.

ועל עצם השאלה יש להזדעזע הרבה היאך עולה על דעת אנשים לשאול על דבר כזה, וזה מורה באצבע שאין צער החורבן נוגע ללבם כלל, והלא בת"ב לעת ערב הציתו אש בהיכל ובליל עשירי ויומו עינינו רואות את האש שיורדת מן השמים ושורפת ההיכל ואנו מריחים ריח העשן מהבית שנשרף, שהרי כל דור שלא נבנה ביהמ"ק כאילו נחרב בימיו, ומאן דלא חלי ולא מרגיש הוא כי לבו לב אבן. וראה דברים כדרבונות שכתב היעב"ץ בסידור בית יעקב (שער שלכת שער הדלק חלון ה סעי' טז) וז"ל, אלמלא לא היה אלא עון זה בידינו שאין מתאבלין על ירושלים כראוי, די להאריך גלותנו, והיא בעיני הסבה היותר גלויה עצומה וחזקה לכל השמדות המופלגות הגדולות הנוראות המבהילות הרעיונים אשר מצאונו בגלות בכל מקומות פזורנו על צווארנו נרדפנו, לא הונח לנו להרגיע בגוים עם שפלותינו ענינו ומרודנו, לפי שיצא האבל הלז מלבנו, בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו, שכחנו את ירושלים ולא עלתה על לבבנו, על כן כמת מלב נשכחנו, מדור לדור נוסף יגון על יגוננו ומכאובנו, וכל אוהב אמת יודה לדברינו, וכאשר יוכיח הנסיון ביוחד ביום ט"ב המר מי המתאבל ונאנח על חורבן הבית וששמות ארצנו כראוי ממעמקי הלב, כמה דמעות נשפכות על זאת, ואין צריך לומר בשאר ימי השנה, אין זוכר ואין פוקד ואין דובר דבר ממנה, אפי' במחשבה לא בא זכרונה, כאלו מקרה הוא היה לנו, על כן שבנו לחטאת אבותינו ללמוד דרכו העכו"פ שממנה נמשכו כל הרעות בכלל, עכ"ל.

וה' ימהר ויחיש לגאלנו כי בעוה"ר אין מי שמשגיח על צער השכינה ועל גלות ישראל ועל חילול כבוד שמו יתב'. ידידו הצעיר וכו'.