✧אוכל נפש✧
א. מקור הדין. כתוב בתורה "אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" ולמדו מזה בגמ' (ביצה כח:) שמותר לעשות מלאכת אוכל נפש ביו"ט, ומותר ללוש ולאפות לשחוט ולבשל ביו"ט. אולם בשאר מלאכות כגון קצירה טחינה בצירה סחיטה דישה והרקדה, אע"פ שהם צורך אוכל נפש אסרו חכמים לעשותם ביו"ט אף בדבר מועט מאחר והדרך לעשות מלאכות אלו לימים רבים, ונמצא כל היום טרוד במלאכתו וימנע משמחת יו"ט. (שו"ע תצה א ב).
ב. מלאכת אוכל נפש שיכול לעשות מאתמול. לדעת השו"ע (תצה א) מותר להכין ביו"ט כל דבר מאכל אע"פ שאם היה מכינו מאתמול לא היה מפיג טעמו. (מ"ב ה. אורל"צ קצח). ולדעת הרמ"א יש להחמיר, ורק אם מפיג טעמו אם יעשנו מאתמול מותר לכתחילה לעשותו ביו"ט. ויש שכתבו שאף בני ספרד צריכים להחמיר לכתחילה בזה. (חזו"ע ח). ומ"מ כל שיש היכא שיש צורך להכינו ביו"ט שאם יכינו מערב יו"ט יהיה כרוך בטרחה יתירה, או שיהיה לו הוצאה כספית, או שאין לו מקום לאחסן האוכל, וכדו', מותר להכין לכתחילה ביו"ט. (פס"ת תריד).
ג. בישול שניצל אורז ועוגה: לפי המתבאר מותר להכין שניצלים ביו"ט שהרי הם טעימים יותר כשהם טריים. אבל שאר תבשילים כגון אורז וקיטניות, וכן דברי מאפה וכדו' שאין הבדל בטעמם אם הכינם מאתמול, לכתחילה אין להכינם ביו"ט.
ד. מאכל שמשובח יותר אם הכינו מאתמול: כגון קוגל, טשולנט, סלט מלפפון בחומץ וכדו'. לאורל"צ מותר. לחזו"ע יש להחמיר לכתחילה. ולבני אשכנז כתבו האחרונים שאסור להכינם ביו"ט, אא"כ מי שלא היה לו שהות לבשל בערב יו"ט שאז מותר לבשלם ביו"ט בשינוי. (מ"ב ח).
ה. מכשירי אוכל נפש – מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותו מאתמול אסור לעשותו ביו"ט ולכן אסרו להדליק אש ביו"ט כיון שאפשר להכין האש מערב יו"ט אבל מותר להדליק אש מאש. ודבר שאי אפשר לעשותו מאתמול מותר לעשותו ביו"ט. (שו"ע תצה א). [עין אורל"צ עמוד קצח שהבין בדעת מרן דמכשירי אוכל נפש אסור אף אם לא היה יכול לעשותם מאתמול וכמבואר בשו"ע סימן תקח-ט, והכא מירי בתבלין שיפיג טעמו אם נעשה מאתמול].
✧טחינה – סחיטה – ברירה✧
א. טחינת תבלינים: מותר לטחון תבלין ביו"ט בדבר שאם היה טוחן מערב יו"ט היה מפיג טעמו. ולדעת הרמ"א יש לטוחנו בשינוי. (תקד א).
ב. טחינת מלח וסוכר: אסור לטחון ביו"ט מלח גס לעשותו דק משום שהיה אפשר לטוחנו מאתמול ולא היה מפיג טעמו. (שם). ובמלח שלנו שעובר במפעל תהליך טחינה מותר לטוחנו ביו"ט דאין טוחן אחר טוחן. (מ"ב ה. שולחן שלמה ב).
ג. טוחן אחר טוחן: דבר שנטחן מערב יו"ט מותר לטוחנו ביו"ט דאין טוחן אחר טוחן. משום כך מותר לטחון לחם או מצות. (רמ"א תקד ג. חזו"ע עא). וכן מותר לטחון כיום מלח וסוכר. (כנ"ל).
ד. טחינת קפה: מותר לטחון קפה ביו"ט מאחר ומפיג טעמו אם יטחן מאתמול. ודוקא במטחנה ביתית קטנה אבל בגדולה כמו בחנויות אסור. (עי' בה"ט ג. חזו"ע עא). והמחמיר לכותשו במכתשת תע"ב. (ילק"י רסה).
ה. מגרדת מקלף וסליסר. מותר לטחון או לחתוך ירקות דק דק ביו"ט, מפני שאם יעשה מאתמול שמפיג טעם ומתקלקל. (מ"ב תקד יא יט חזו"ע עא). ומשום כך מותר לגרד ירקות במגרדת -פומפיה. (אורל"צ רא. חזו"ע עא). וכן מותר לקלף במקלף (שש"כ פ"ד כז). וכן מותר לחתוך הירק דק דק ביו"ט. (מ"ב יט). ומותר אף לחותכו ע"י סליסר (ילק"י רסז).
ו. כתישת שום ומיעוך ירק: מותר לכתוש שום במכתשת המיועדת לכך שאם יעשה זאת מאתמול יפיג טעמו. (מ"ב יא). וכן מותר למעוך תפ"א ושאר ירקות במועך המיוחד לכך.
ז. סחיטת פירות: אסור לסחוט פירות ויקרות ביו"ט כמו בשבת, גזירה שמא יסחט מהן הרבה לצורך חול. אך אם סוחט לתוך אוכל ונבלע בתוכו מותר, דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי. (שו"ע תקה). ומותר לסחוט לימונים אפילו לתוך קדירה ריקה. (חזו"ע עג).
ח. ברירה ביו"ט: מותר לברור בידו האוכל ביו"ט אף אם אינו לאלתר. אלא שצריך למעט בטירחה, שאם האוכל מרובה והפסולת מועט יברור הפסולת, וכשהפסולת מרובה על האוכל יברור אוכל. וכשהפסולת או האוכל דק ויש טורח בברירתו יקח העבה אע"פ שהוא מרובה. וברירה ע"י כלי אסור. (שו"ע תקי ב).
✧ מוקצה ✧
א. מוקצה ונולד. איסור מוקצה נוהג ביו"ט כמו בשבת. אמנם יש כמה דברים באיסור מוקצה שמותרים בשבת ואילו ביו"ט אסורים. והטעם מאחר ויו"ט קל יותר לעניין מלאכת אוכל נפש והבערה והוצאה החמירו בו לענין מוקצה. (שו"ע תצה ד). ויש חולקים שאיסור מוקצה ביו"ט שווה לאיסור מוקצה בשבת (רמ"א ע"פ הראשונים). אמנם באיסור נולד כו"ע לא פליגי שאסור ביו"ט כמו בשבת. (רמ"א. והב"י הביא ראשונים שהתירו נולד ביו"ט).
ב. טלטול עצמות וקליפות. עצמות וקליפות שנשתיירו מהמאכל ביו"ט אסור לטלטלם, ואע"פ שבשבת מותר לטלטלם שהרי ראויות לבעלי חיים, מ"מ ביו"ט אסור בטלטול משום נולד, דכשהיו מחוברים לבשר היו ראויים לאדם וביו"ט נעשו ראויים לכלבים והוי נולד. (מ"ב יז. בא"ח במדבר יא). ולא יניחן בצלחת ריקה משום דהוי מבטל כלי מהיכנו, אלא יניח תחילה דבר מאכל הראוי לאכילה ואח"כ יתן את העצמות והקליפות, ואז מותר לטלטל את הכלי לאשפה. (חזו"ע כו).
ג. מוקצה ביו"ט שחל בשבת: י"א שאם יו"ט חל בשבת מותר לטלטל המוקצה הנ"ל מאחר וקדושת שבת חמורה לא גזרו לאסור הטלטול. (חזו"ע כז). אולם י"א שגם בזה יש להחמיר במוקצה דנולד כדין יו"ט.
ד. הוצאת תקע מהשקע: מותר להוציא תקע מהשקע ביו"ט בשינוי בשעה שהמכשיר כבוי כאשר יש צורך בדבר. (שש"כ יג לג). ולכן פלטה שכבתה וצריך למקום הגז מותר להוציאו מהחשמל כלאחר יד כגון במרפק ומותר לטלטל הפלטה למקום אחר כאשר צריך את מקום הפלטה. (ילק"י שכא). וכן מותר להוציא את שקע הגז מהחשמל בשינוי כדי למנוע ניצוצות בהדלקת הגז. (שם). ויש אוסרים משום דהוי סותר. (חזו"א נ ט. אורל"צ רה).
ה. אמירה לגוי ביו"ט: כל דבר שאסור בעצמו לעשותו ביו"ט בין שהוא אסור מהתורה ובין שהוא אסור מדרבנן, אסור גם לומר לגוי לעשותו כמו בשבת (מ"ב תצה א). אמנם שבות דשבות במקום מצוה מותר ביו"ט כמו בשבת, ועל כן מותר לומר לגוי לעשות מלאכה דרבנן אם הוא לצורך מצוה או צורך גדול. (חזו"ע א).
