כל דיני בדיקת חמץ

מדוע צריך לבדוק את הבית ולא סגי בהפקר

מדין תורה אדם מצווה שלא יהיה לו חמץ שלו בביתו כדי לא לעבור בשני לאוין "לא יראה" לא ימצא", ובאמת משום כך סגי שיפקיר האדם על חמץ שיש ברשותו שע"י כך לא יעבור על לאוין אלו. אולם חז"ל ברוחב דעתם הצריכו בנוסף להפקר "בדיקה", וביעור. ועיקר תקנתם שמא לא יפקיר כראוי כגון מי שיש לו הרבה סחורה וכיוצ"ב שחס על ממונו, וכן חששו שאם ישאר לו חמץ ממש בביתו אע"פ שהפקיר כיון שרגיל בחמץ כל השנה יבוא לאוכלו בפסח, ולכן הצריכו שיבדוק את ביתו שאין לו חמץ, ולמחרת ישרוף את החמץ, (ולקמן יתבאר דיני שריפת החמץ) ובכך אין חשש שיישאר לו בפסח דבר מאכל ואולי יאכלו. וחוץ מזה מפקיר את החמץ שאולי ישנו שאף אם אחר כל זה ימצא לו חמץ בביתו הפקר ולא יעבור על איסור תורה (משנ"ב תלא סק"ב).

לכבד את הבית קודם הבדיקה

כתב הרמ"א (תלג יא) "וכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה, והכיסים ובתי יד של בגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ צריכים בדיקה". וטעם הדבר שאם לא ינקו את הבית כראוי ויבוא לבדוק פעמים שיראה לו כלכלוך בעלמא ולא יתן את ליבו לזה ובאמת הוא חמץ (ע"פ המשנ"ב שם סקמ"ו).

זמן בדיקת חמץ

פסק השו"ע (תלא א) "בתחילת ליל יד ניסן בודקים את החמץ לאור הנר בחורין ובסדקים בכל מקומות שדרך להכניס שם חמץ". ודייקו הפוסקים לשון השו"ע שכתב "בתחילת ליל יד" היינו מיד בזמן צאת הכוכבים שעדיין יש אור קצת מהיום (משנ"ב שם סק"א, חזו"ע פסח עמו' לג).

ובדיקה היא בלילה ולאור הנר ולא ביום וטעם הדבר כיון שצריך לבדוק בחורים ובסדקים ולזה לא מועיל אור היום והנר לא מאיר טוב באותם מקומות באור יום, ולכן בעינן שיהיה בלילה ולאור הנר, ועוד הלילה הוא זמן שאנשים מצויים בבתים (משנ"ב תלא סק"ג).

באיזה נר יש לבדוק

פסק השו"ע (תלג ב) "אין בודקין לאור האבוקה אלא לאור הנר וכו' אלא בנר של שעוו

ה". וביארו הפוסקים אבוקה לא מועיל בו הבדיקה כיון שלא נכנס לחורים וסדקים וכן ירא להקריבו לרהיטים שלא יפסדו (משנ"ב שם סק"ח).  ואף נר שקלועים בו פתילות רבות נחשב נר אבוקה ואין להדליק בו (חזו"ע פסח עמו' לח), והעושה כן יבדוק שנית בנר המועיל בלי ברכה (חזו"ע שם). ויש מי שכתב שיהיה נר של דונג ויש בזה סודות עמוקים (פרי עץ חיים שער השבת פרק כד הו"ד בספר פסח בציון עמו' עא). אך גם בנר שעוה יש טעם לפי הקבלה (שם בשם שער הכוונות).

ברכת "על ביעור חמץ" קודם הבדיקה

פסק השו"ע (תלב ס"א) קודם שיתחיל לבדוק מברך "בא"ה אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ", ומתחיל לבדוק, וטוב לא לדבר בעת הבדיקה ומ"מ לצורך הבדיקה מותר לדבר. ובשעת הברכה יכוון לבטל כח היצה"ר שיש באדם ויתפלל על זה (פלא יועץ ערך חמץ).

שכח לברך והוא באמצע הבדיקה – כל עוד לא סיים את הבדיקה יברך (רמ"א שם) ומשום שעדיין נחשב "עובר לעשייתן"(משנ"ב שם סק"ד)

סיים לבדוק נזכר שלא ברך – נחלקו הפוסקים אם למחרת בזמן ביעור החמץ יברך בשם ומלכות או לא, והרוצה לסמוך ולברך רשאי (משנ"ב שם).

המנהג ליטול ידים קודם בדיקת חמץ

נוהגים ליטול ידים קודם הבדיקה, יש אומרים שהוא מדין נקיות (משנ"ב שם סק"א), ויש אומרים שהוא שיהיו ידיו טהורות לעשיית המצוה (ספר חמדת ימים ח"ג דף טז, ספר לשון חכמים ח"א סימן מג), והנטילה היא שלוש פעמים לסרוגין כמו נט"י של שחרית (פסח בציון עמו' סט). ויש מהחסידים ואנשי מעשה שהיו טובלים במקוה קודם בדיקת חמץ (שם שכן נהג אביו הגה"ק רבי סלמן מוצפי).

והטעם שמברכים "על ביעור חמץ" ולא "על בדיקת חמץ" הוא – שהבדיקה היא לצורך הביעור, והבדיקה הינה תחלית המצוה שיהיה לו חמץ לבער, ואין מברכים על תחילת המצוה אלא על עיקרה (משנ"ב שם סק"ג).

האם מברכים ברכת "שהחיינו" על בדיקת חמץ

נחלקו בזה הראשונים[1] ובעקבותיהם הפוסקים האחרונים: יש מי שאומר שאין לברך שהחיינו על מצוה זו (ט"ז סק"ב, ברכ"י סק"ג ועוד) ויש מי שאומר שיש לברך שהחיינו (פר"ח סימן תלב), והכרעת הפוסקים שלא לברך שהחיינו בזמן בדיקת החמץ.

ומ"מ יש מהפוסקים שכתבו שיש לצאת י"ח כולם ע"י שיביאו לפניו פרי חדש שיכול לברך עליו שהחיינו ויכוון לפטור בברכה גם את הבדיקה (בא"ח ש"ר פרשת צו אות ה), ואעפ"כ יעשה כן קצת אחר תחילת הבדיקה משום שיטת הסוברים שאין לברך שהחיינו ולשיטתם אם בירך הרי זה מפסיק בדיבור בין ברכת "על ביעור חמץ" לבדיקה עצמה, ע"כ יתחיל מעט שיהיה לברכה על מה לחול ואח"כ יברך על הפרי החדש (חזו"ע פסח עמו' מז).

וכן יש נוהגים שהבודק לוקח קערה ומניחים בה סכין ארוך כדי לבדוק בחורים וסדקים, ושיהיה בה מעט מלח, וחתיכת חמץ קטנה (בא"ח ש"ר פרשת צו אות ו).

המנהג להניח עשר פתיתים שימצאם בבדיקה

כתב הרמ"א (תלב ס"ב) "ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא תהא ברכתו לבטלה ומיהו אם לא נתן לא עיכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא". ומנהג זה יסודו מהאריז"ל (פרי עץ חיים שעא כא סוף פ"ה, הו"ד בכה"ח סקל"א).

וכתבו הפוסקים שיהיה החמץ קשה שלא יתפורר ומשומר מהקטנים (חוק יעקב סקי"ג, שו"ע הרב אות יא, משנ"ב סקי"ב, כה"ח סקכ"ט). וכן שלא יהיה גודלם יותר כזית שאם יאבד אחד מהם לא יצטרכו לבדוק שוב (מחב"ר אות ט, שערי תשובה אות ז, כה"ח סק"ל) ומנהג זה התקבל אף לקרב בני ספרד (בא"ח ש"ר פרשת צו אות ו, ספר חיים לראש להגר"ח פלאג'י הלכות בדיקה סימן טו, כה"ח סקל"א, חזו"ע פסח עמו' לח, אול"צ ח"ג פ"ז ו, ועיי"ע בספר כתר דשם טוב ח"ג עמו' ה, ובספר חמדת ימים ח"ג דף טז ע"ב, ובשלה"ק פסחים פרק תורה אור אות קיח).

האם גם הבודק יכול להניח פתיתים אלו או דווקא אחר

יש מהפוסקים שכתבו שצריך אחר או מי מבני הבית להצניע את הפתיתים והבודק יבדוק את הבית ותוך כדי הבדיקה ימצא את הפתיתים (עמק הלכה או" קכח, וכן משמע מהחוק יעקב סימן תלג סקי"ג), אולם יש מי שכתב שאף הבודק עצמו יכול להניח הפתיתים שעיקר הברכה היא על הביעור למחרת (שבות יצחק פסח סוף פ"ו בשם הגריש"א[2]).

ומ"מ אם לא בודק אלא רק מקבץ את הפתיתים –  יש מי שכתב שלא יוצא י"ח בבדיקה זו כלל וברכתו ברכה לבטלה (קצות השולחן סימן קיא ס"ח).

לא קיים מנהג "עשר פתיתים" ובדק ולא מצא דבר האם יש לו חיוב לבער ומה יבער

יש מהפוסקים שכתבו אם אין לו חמץ כלל שבדק ולא מצא ישרוף כלי חמץ העשוי עץ שמתכלה מהאש, והטעם "כדי שיזכור הביעור" (דרשות מהרי"ל הו"ד בדרכי משה אות ב, כה"ח סקל"ב).

ולעצם המנהג להניח י' פתיתי חמץ – יש ליידע שמנהג זה יש מפקפקים עליו ועוד בראשונים מצינו שכתבו "מנהג נשים הוא ואין לו מקור" (ראב"ד תשו' ופסקים סימן פד, כל בו סימן מח), וכן יש מהאחרונים שפקפקו בזה (ט"ז שם סק"ד, מור וקציעה שם). ועל כן אע"פ שהתקבל המנהג בכל תפוצות ישראל כנזכר לעיל, מ"מ מי שלא עשה כן ובדק כדין יצא י"ח בדיקה לכתחילה שאין מנהג זה מעכב (חזו"ע שם). דאף אם לא מצא מ"מ עיקר הברכה היא "אם ימצא" כלשון הרמ"א.

המקומות שיש לבדוק מחמץ

הכלל הוא – כל מקום שהרגילות להכניס בו חמץ בימות השנה טעון בדיקה, ואפילו אם הכניס שם חמץ פעם אחת חייב לבדוק את המקום מחמץ (שו"ע תלג ג). וכן בכל המקומות השייכים לו (לאפוקי גבאי בית כנסת שנחלקו בזה הפוסקים והובאו הדברים לקמן).

ושבודק סגי בברכה שמברך בביתו לכל המקומות אפילו אם צריך לצאת מביתו כפי שיבואר ויודגש בגוף הדברים[3]. וכן אם בדק אותם קודם זמן הבדיקה לא צריך לבודקם שוב שיודע שלא נגעו שוב בחמץ[4].

בית: עיקר הבדיקה הוא בבית, במקומות שמכניס שם חמץ, והיינו המטבח, המקרר, השולחן והכסאות ותחתיהם, בחדרים אם פעמים אוכלים שם, ופוטר האדם בברכה בבית את כל המקומות השייכים שהם מחוץ לבית כמו רכב, מחסן וכיוצ"ב.

ובית שמצוי בו ילדים – יש לבדוק אף בשירותים ובאמבטיה, ובמדפים שאליהם יכולים להגיע, בילקוטי ותיקי האוכל שלהם, ובתיקי הנשים שהולכות בהם בימי החול בקביעות (אול"צ ח"ג פ"ז ט, חזו"ע פסח עמו' לב). ואם כבר בדק הכיסים והחפצים הנ"ל קודם זמן הבדיקה אין צריך לבדוק את הבגדים או הילקוטים בזמן בדיקת החמץ (חזו"ע שם). ודי לבודקם ע"י מישוש ולא ע"י הנר כבדיקת החמץ לבית (שו"ת שבט הלוי ח"א קלו, ספר הערות להגריש"א פסחים דף ח ע"ב).

רכב: חייב אדם לבדוק רכב שבבעלותו (וככל דבר שבבעלותו אף אם לא ישתמש בו בפסח כלל), וניקה אותו כראוי קודם הפסח) ומ"מ לא יברך ברכה נוספת אלא יפטור עצמו במה שבירך בביתו, אע"פ שיש מרחק הליכה בניהם ויוצא מהבית לחניה (שו"ת יחוה דעת ח"א סימן ה, אול"צ ח"ג פ"ז ט).

מחסן: הוא בכלל רכושו של האדם, ואף בו תלוי הדבר אם הרגילות להכניס בו חמץ או לא (משנ"ב תלג סקי"ד, וממשמעות האול"צ ח"ג פ"ז יב), ואולם אם מאחסן בו חמץ למוכרו לגוי לא צריך לבדוק כפי שכתבנו לעיל בדיני מכירת חמץ שכן הכרעת ההלכה.

חדר מדרגות: חדר מדרגות רכוש משותף לשכנים הוא ומוגדר "חצר השותפין" ולכן יש לבודקו (משנ"ב תלג סקכ"ח ועיי"ש בישוב סתירת השו"ע, שעה"צ אות לו) יש מי כתב שהחובה על כל דייר היא מהכניסה לבנין ועד הקומה שבה מתגורר (אול"צ ח"ג פ"ז יב, אשרי האיש ח"ג עמו' שנד). והמקובל והראוי שהשכנים יקבעו בניהם שכל אחד יבדוק את החלק שחוץ לדירתו (אול"צ שם) וכן חצי מגרם המדרגות הקרוב אליו (כן נ"ל ע"פ דבריו), ויש מי שכתב שיבדוק את החלק המוביל לדירתו בלבד שזו היא חובתו אע"פ שמשלם לוועד הבית תחזוקה על כל הבנין מ"מ עיקר השימוש שלו הוא בחלק הסמוך לכניסת ביתו (הליכות והלכות פסח בשם הגריש"א).

תיבת דואר: אינה צריכה בדיקה שאין דרך להכניס לשם חמץ (אול"צ שם) ובתיבות דואר גדולות שיש אפשרות להכניס חמץ וכן עושים מדי פעם בפועל טעונים בדיקה (כן נ"ל פשוט).

תא פרטי במקום העבודה או בבית הכנסת: אם ידוע שהשתמשו בו חמץ אפילו פעם אחת טעון בדיקה (משנ"ב תלג סקי"ט), ומדבריו כתבו הפוסקים לתא פרטי, או סטנדר עם מקום איחסון שהוא של אדם פרטי, או תא אישי אם ידוע שהיה בו חמץ פעם אחת טעון בדיקה (הליכות שלמה פסח פ"ה דבר הלכה אות ז).

בית כנסת ובית מדרש: פסק השו"ע (תלג סעיף י) "בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה מפני שהתינוקות מכניסים בהם חמץ". וכתבו הפוסקים שיעשה הגבאי הבדיקה בלילה ולא ביום, משנ"ב סקמ"ג), ולא יכבדוהו ביום בלי בדיקה כלל (משנ"ב שם) ומ"מ יכול הגבאי לאכול בביתו אחר הבדיקה בבית ,ואז לבדוק בביהכ"נ (ילקו"י פסח ח"א), ואולם נח' האם יברך על הבדיקה בבית הכנסת יש מי שאומר שיברך על בדיקה זו (משנ"ב שם, שו"ע הרב אות לו), ויש הסוברים שלא יברך כיון שהחמץ שבביהכ"נ אין מי שיעבור עליו בבל יראה ובכה"ג לא מברכים (ערוה"ש שם סעיף יב, שו"ת מהרש"ם ח"ה מט), ולצאת לכל הדעות יברכו רק בביתם ויכוונו לפטור בברכה גם את הבדיקה בביהכ"נ (דעת תורה סימן תלג, אול"צ ח"ג פ"ז יד) ולפי"ז יש להתבונן לפי"ז האם יכול לאכול בביתו לפני שהולך לבדוק בביהכ"נ.

ברכונים וספרי זמירות שבת: היות ומתעסקים בהם עם האוכל תדיר פשוט הדבר שיש לנקותם לפני הפסח, ואם בדק וניקה לא צריכים בדיקה בזמן בדיקת חמץ.

בדיקת הבגדים והכיסים: כתב הרמ"א (תלג יא) וכן צריך לבדוק את בגדיו שיש בהם כיסים וכיוצ"ב, ויש מי שכתב אע"פ שיודע בעצמו שמקפיד שלא להכניס מאכלים לכיסים מ"מ כיון שאפשר שיתן איזה פעם בלי לשים לב לכן קודם צריך לבדוקם בזמן הבדיקה, ובזמן הביעור ינער כיסיו (משנ"ב שם סקמ"ז), ויש מי שכתב שאם יודע שלא הכניס לשם חמץ אין עליו חובת בדיקה שבכיסים אין כזית וחובת הבדיקה היא על כזית חמץ (אול"צ ח"ג פ"ז יא), ומכל שכן אם כיבס את הבגדים אין צריכים בדיקה  (אול"צ שם).

ספרים : נחלקו בזה הפוסקים – יש מי שאומר שאין צריך לבדוק ספרים מחמץ אף אם יודע שאכל היה הספר פתוח לפניו כיון "שפרורים לא חשיבי" [פסחים ו ע"ב] (שו"ת יבי"א חז או"ח מג), ויש אומרים שצריך לבדוק הספרים אע"פ שפרורים לא חשיבי, מ"מ לענין מחיצה אין חילוק בין פירורים לעוגה (מעשה רב אות קעד, חזו"א קטז אות יח, שו"ת משנה הלכות ח"ז סימן סד).

בעלי חניות האם צריכים להפסיק עבודתם כדי לבדוק בזמן

הפוסקים נחלקו בזה: יש מי שאומר כיון שהתחילו את העבודה קודם זמן החיוב אין לדרוש מהם לסגור את החנות כדי לקיים מצוה בזמנה "שהתחילו בהיתר", ומ"מ בזמנינו שהחניות פתוחות עד שעות מאוחרות ראוי ונכון שילך בזמן צה"כ לבדוק ואחר ימשיך את מלאכת המכירה בחנות, וכן יכול לשלוח שליח לבדוק עבורו בזמן (ילקו"י פסח ח"א עמו' רפז-ח), ויש מי שאומר שימנה שליח לבדוק בביתו בזמן, והוא יבדוק בזמן בחנות, אולם אם לא מוצא מי שיבדוק בביתו יסגור את החנות יבדוק בביתו ואח"כ יבדוק בחנותו (אול"צ ח"ג פ"ז ב, ועיי"ע בתשובות והנהגות שם). וחנויות שמוכרים חמץ אחר זמן הבדיקה – יש מי שאומר שיבדקו את החמץ כשמסיימים למכור בלילה או בבוקר (קובץ בית לוי עיניני חודש ניסן עמו' ד בשם הגר"ש וואנזר).

האם מועיל לבדוק את החמץ לאור פנס

נחלקו בזה הפוסקים: יש הסוברים שאין לשנות ממה שתקנו חז"ל ולכן יבדוק בנר בלבד ומ"מ יכול להיעזר בפנס (חוט שני פסח פ"ב סק"ד), ויש מי שכתב שיבדוק בנר דווקא ואם אין לו יבדוק בפנס ולא יברך על הבדיקה (אול"צ ח"ג פ"ז ח). ויש שכתבו שאעפ"כ אם יש לו פנס ואין לו נר (הליכות שלמה פסח פ"ה סי"א), או אם חושש לדליקה (הגר"ש ואזנר זצ"ל קובץ בית לוי עניני חודש ניסן עמוד ל), יבדוק בפנס. ויש מי שהתירו לבדוק בפנס המאיר בצורה טובה לכתחילה ובברכה (חזו"ע פסח עמו' לח, שבות יצחק פסח פ"ד אות ג בשם הגריש"א). ואין חיוב לכבות את האורות בבית בשעת הבדיקה עם הנר (אול"צ ח"ג פ"ז ז, חזו"ע פסח עמו' מ).

לא בדק בצאת הכוכבים אלא בשקיעה מה דינו

בדק אחר השקיעה קודם צה"כ יצא י"ח בדיקה, ומ"מ נכון להמשיך לחפש עוד זמן מה אחר צה"כ בלי ברכה (ילקו"י פסח ח"א עמו' רעט).

לא יכול להגיע לביתו בצה"כ האם ימנה שליח או שיבדוק בהמשך הלילה

נחלקו בזה הפוסקים: יש מי שאומר שיבדוק ע"י שליח בזמן, אך אם יודע שאם יבדוק מעצמו יבדוק טוב יותר יבדוק הוא בשעה שמגיע (ילקו"י פסח ח"א עמו' רפז), ויש מי שכתב היות ובזמנינו הנשים מנקות את הבית היטב יותר מהחיוב ההלכתי והבעל הבודק עושה כן משום המצוה שבדבר יכול למנות שליח לבדוק ואף האישה יכולה להיות שליחה של הבעל (תשובות והנהגות ח"ב סימן ריד), ומ"מ אם משתוקק לקיימה האישה תבדוק את כל הבית חוץ מחדר אחד שהוא יבדוק אותו והיא תברך על הבדיקה ותכוון חוץ מהחדר הנ"ל שבעלה בודקו כשחוזר (תשובות והנהגות שם). ובזה יוצא י"ח כולם.

הבודק כמה בתים

פסק השו"ע (תלב ס"ב) "בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים ואם בעל הבית רוצה יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך הברכה שבירך בעל הבית", וצריכים לשמוע ולענות אמן ולכוון לצאת בברכתו זו, ואם לא שמעו לכתחילה לא ילכו לבדוק עבורו (משנ"ב תלב סק"ט וסקי"א, חזו"ע פסח עמו' מח).

וכשצריך לצאת מהבית כדי לבדוק מקומות אחרים אי חשיב הפסק וצריך לברך שוב או לא נחלקו בזה הפוסקים יש מי שאומר שחשיב הפסק (חיי"א הו"ד במשנ"ב תלב סק"ז), ואולם דעת רוב הפוסקים שלא יברך שוב (מאמ"ר סימן תלב,  חוק יעקב שם) וכן היא הכרעת ההלכה (משנ"ב שם, שו"ת יחוה דעת ח"א סימן ה, אול"צ ח"ג פ"ז ט, וכן ציינתי לעיל גבי רכב שיש לבודקו ואין לברך שוב).

שליח לבדוק את החמץ עבור בעל הבית – מי יברך

נחלקו בזה הפוסקים: יש מי שאומר אין בעה"ב יברך אלא השליח (מג"א תלב סק"ו), ויש מי שאומר שאעפ"כ יכול לברך (פר"ח שם סק"א). והכרעת ההלכה כדעה ראשונה (משנ"ב תלב סק"י, חזו"ע פסח עמו' מט).

וטעם הדבר – כתבו הפוסקים כיון שאת עשיית המצוה עושה השליח, א"א שבעה"ב יברך והשליח יבדוק בפועל שו"ת מנחת שלמה מהדו"ת סימן נח אות ד, מקראי קודש פסח סימן מד).

[1] רא"ש פסחים פ"א סימן י, ובתשו' כלל כה ג, ובתשו' הרשב"א ח"א שעט סברו שלא לברך , ולעומתם בעל העיטור בהל' ביעור חמץ דף קכ סבר לברך שהחיינו.

[2] ונראה יסוד המח' היא איזה לשון לתפוס עיקר הדברי הרמ"א תחילתו שכתב "שלא תהא ברכתו לבטלה" או סופו שכתב "שעיקר הברכה אם ימצא חמץ". (אע"פ שכתב כן אם לא נתן מ"מ טעם אחד הוא).

[3] כן הוא להלכה וראה לקמן תחת הכותרת הבודק כמה בתים שהובאה מח' הפוסקים בזה.

[4] ואם יכול לברך ולבדוק בביתו ולשלוח כמה שלוחים אחד לרכב, אחד למחסן וכיוצ"ב ראה שם תחת הכותרת הבודק כמה בתים.