שאלה: איזה כמות של קמח צריך בשביל להפריש חלה.
תשובה: שיעור העיסה החייבת בחלה, הוא קמח בנפח של מ"ג ביצים וחומש ביצה, ושיערו רבותינו שהוא קמח במשקל 1.560 ק"ג, ושיעור זה קיבלנו במסורת דור אחר דור מרבותינו הראשונים וגדולי האחרונים עד היום הזה, ולא השתנה שום דבר בשיעורי חז"ל, ולכן יש לברך על הפרשת חלה בשיעור קילו וחמש מאות ושישים גרם.[1]
הרב יעקב ישראל נקי שליט"א מחבר ספר "הפרשת חלה למעשה"
[1] בעניין השיעורים ראיתי צורך להרחיב מעט. הנה הרמב"ם (בפרק ו' מהלכות ביכורים הלכה ט"ו) כתב, נמצאת למד שהמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות, ברום שלש אצבעות ותשע אצבע בקירוב, הוא העומר. וכן מדה שיש בה שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע, על ז' אצבעות פחות שני תשיעי אצבע, ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע, היא מדת העומר. ושתי המדות כאחד הם עולים. וכמה מכילה מדה זו, כמו ארבעים ושלש ביצים בינוניות וחומש ביצה, והם משקל ששה ושמונים סלעים ושני שלישי סלע מקמח החטים שבמצרים, שהם משקל חמש מאות ועשרים זוז מזוזי מצרים בזמן הזה. ומדה שמכילה כמשקל הזה מקמח החטים הזה, בה מודדין לחלה בכל מקום. עכ"ל. ומבואר בדבריו, שניתן לשער שיעור חלה בשני דרכים, באצבעות, ובביצים, וכשמשערים בביצים עולה הכל מ"ג ביצים וחומש ביצה, והוא קמח במשקל תק"כ דרהם. ומרן השו"ע באו"ח סימן תנ"ו (סעיף א'), וביורה דעה סימן שכ"ד (סעיף א'). הביא את שיעור הביצים. והרמ"א ביו"ד (שם) הביא שיעור חלה באצבעות. עי"ש.
והנה הצל"ח בפסחים (קט"ז ע"א) כתב, שמדד השיעור בביצים, ויצא לו שיעור פונט אחד (כלי שהיה באירופה), ואילו כשמדד השיעור באצבעות, יצא לו שהשיעור כפול שתי פונט, היינו פו' ביצים. והסיק מכח זה ששיעור הביצים בזמנינו התקטנו ממה שהיו בזמן התנאים והרמב"ם, ועל כן יש להחמיר דבשיעור של מ"ג ביצים יפריש בלא ברכה, ובשיעור של פ"ו ביצים יפריש חלה בברכה. ועל דרך זה כתב שיש להחמיר בכל שיעורי תורה, בשיעור הרביעית לקידוש, ושיעור כזית למצה, וכן עז"ה בשאר שיעורי תורה. ונמשכו אחרי דבריו רבותינו מעדות בני אשכנז, וכן נקטו כדבריו הגר"א במעשה רב (ס' ק"ז). והחת"ס (או"ח ס' קכז). והמ"ב (ס' רעא). והחז"א בקונט' השיעורים (סימן לט). ולדעתם יש לשער שיעור חלה בשני קילו ומאתים וחמישים גרם.
אולם להוי ידוע שמה שנמשכו האחרונים אחר דברי הנודע ביהודה, הוא מפני שלא היה להם מסורת במשקל הדרהם כמו שהיה מצוי בארצות המזרח, ובשל כך חשבו בדעתם שהשתנו המידות, אולם משקל הדרהם שכתב הרמב"ם הוא במסורת אצלנו דור אחר דור מפי ספרים ומפי סופרים, וכולם כתבו את משקל הדרהם כמו שכתב הרמב"ם, ולא פקפקו לחשוב שהביצים השתנו, וגם מהם שבדקו את שיעורי התורה ומצאו שהוא תואם אחד לאחד כפי שיטת הרמב"ם. ואציין מקצת חכמי ישראל מדורו של הרמב"ם ועד ימינו שכתבו את שיעורי התורה כמו שכתב הרמב"ם, והובא בשו"ת אור לציון במבוא לח"ג בשיעורי המצוות, ואלו שמותם: רבי אשתורי הפרחי בכפתור ופרח. הרשב"ש. רבינו עובדיה מברטנורא. מרן השו"ע. רבי אברהם אזולאי בחסד לאברהם. רבי יש"ר מקנדיא. רבי שמואל ויטאל בנו של המהרח"ו. רבי יוסף דוד בשו"ת בית דוד. תלמידו רבי יוסף מולכו בשלחן גבוה. הראש"ל רבי מיוחס בכ"ר שמואל במזבח אדמה. רבי אברהם בן עזרא מסלוניקי בבתי כנסיות. רבי דניאל טירני בעיקרי הד"ט. רבינו החיד"א בברכ"י ובמורה באצבע. מחותנו רבי דוד פרדו בשושנים לדוד. תלמידו רבי אלישע חביליו. רבי יהודה ב"ר מנוח בנר מצוה. רבי אליעזר פאפו בעל פלא יועץ בחסד לאלפים. רבי רפאל אשכנזי מאיזמיר במראה עינים. רבינו חיים פאלג'י וכתב וז"ל: וכן היו אבותינו רבותינו הרבנים הגדולים קדושים אשר בארץ המה מימי עולם ומשנים קדמוניות, שכולם היו משערים שיעור רביעית בז"ך דרהם, ששיערו במידת גודל בינוני. ע"כ. בעל פתח הדביר הגאון רבי חיים פונטרימולי, וכתב בח"ב (סימן ק"צ כ"א ע"ב), ששיעור זה פשוט ומורגל בכל תפוצות ישראל, ארץ הקדושה וגבולותיה, וערי טורקיאה ואיטליא, וערי המערב ומצרים כמו שנתברר מפי מגידי אמת, ע"ש. רבי יהודה שמואל אשכנזי בבית מנוחה. רבי יצחק הררי בזכור ליצחק. רבי חיים חזקיהו מדיני בשדי חמד. ריש גלותא דבבל רבי יוסף חיים בבא"ח. רבי יעקב חיים סופר בעל כף החיים. ע"כ. וכן נהגו והנהיגו חכמי ישראל גדולי הדור, בדור יתום זה. וע"ע מש"כ בכל זה הגר"ח נאה בספרו שיעורי תורה. ובשו"ת יחוה דעת (חלק ד סימן נה). ובשו"ת אור לציון (שם).
ודע עוד, דגם חלק מחכמי אשכנז כתבו לפקפק על השיעור שכתב הצל"ח, וראה מה שכבר כתב תלמידו של הצל"ח בספרו תשובה מאהבה חלק ג' (דף ס"ח ע"ב), וז"ל: ולפענ"ד נראה שמו"ר הגאון חשב לפי אגודל שלו, והוא היה ארוך בדורו משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ורוחב אגודלו היה כפול משל אדם בינוני, כנודע לכל מי שזכה להכירו, ולכן יצא לו שיעור גדול כזה, וכדברים האלה אמרתי למו"ר הגאון בחיים חיותו ונענע לי בראשו ושחק. ע"כ. וגם הביאור הלכה (בסימן רע"א) כתב שבדק אצל כמה בנ"א שיעור מלא לוגמיו וראה שהשיעור הוא כמו שכתוב בחז"ל, ומוכח א"כ שהביצים לא התקטנו, ועוד שלא יתכן שהאצבעות השתנו ואילו צורת הראש לא השתנתה, אלא שכתב דמ"מ יש לחוש לדברי הצל"ח במילי דאורייתא, אבל במילי דרבנן יש להקל, עכת"ד. ולפ"ז כיון שהפרשת חלה בזה"ז דרבנן, פשוט וברור שיש להפריש בברכה בשיעור תק"כ דרהם. ועיין גם בספר שיעורי תורה לגר"ח נאה (עמ' ע"ב). ובמש"כ הר' צבי פסח פראנק בקובץ הצבי לישראל (עמ' שכג).
ועיין למרנא רבינו יוסף חיים מבבל זיע"א בספרו בן איש חי (ש"א פרשת צו הי"ט) שכתב ששיעור עיסה החייבת בחלה, שבע מאות ושבעים ושבעה דרהם קמח, כי כן עולה חשבון מ"ג ביצים וחומש ביצה, לפי משקל הביצה שהוא י"ח דרהם כמו שכתבו הפוסקים. וחזר על זה גם בשנה שניה בהלכות חלה שבסוף פרשת שמיני. והאחרונים נשארו בצ"ע ע"ד שהרי ברמב"ם איתא להדיא ששיעור חלה הוא 520 דרהם. ואף דבחשבון הדברים סברתו של הבא"ח נכונה, שהרי דעת הרמב"ם ששיעור ביצה הוא י"ח דרהם, ואם נכפול מ"ג ביצים וחומש ביצה בי"ח דרהם עולה הכל לשבע מאות ושבעים ושבע דרהם בקירוב. מ"מ כתבו האחרונים לישב, שהרמב"ם לשיטתו אזיל שכתב בפירוש המשנה למסכת עדיות (פ"א מ"ב), שהקמח קל ממשקל המים בשליש, וא"כ כשננכה שליש מהשיעור שכתב הבא"ח, עולה שיעורו 520 דרהם בקירוב. וז"ל הרמב"ם שהמדה אשר תכיל רביעית מן המים ששיעורה כ"ז דרהם בקירוב, תכיל מקמח החטה כשמנה עשר דרהם, ובאותה מדה מצאתי ששיעור חלה הוא תק"כ דרהם. ע"ש. ולכן מכוון יפה שיעור חלה, כי המדה שתכיל מן המים שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה תכיל מן הקמח שיעור תק"כ דרהם בקירוב.
ושיעור הדרהם כפי המקובל עד עתה הוא שיעור 3.2 גרם, ולפ"ז חיוב חלה במשקל 1.664 ק"ג, וכן כתבו הגר"ח נאה, ומרן הגרב"צ בשו"ת אור לציון (שם). ועוד. וכך היתה גם דעתו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל ביחווה דעת (שם), אלא שחזר בו בהליכות עולם ח"א (עמוד רפט), מכח מה שנמצא ע"פ ממצאים ארכיאולוגים שבדקו ומצאו בכל המטבעות של הדרהם שעולה שיעורו 3 גרם ואפילו פחות, ולפ"ז יש להפריש חלה בברכה כבר בשיעור 1.560 ק"ג. ועיין בספר קדושת הארץ (עמוד ח הערה 5). והמחמיר מלהפריש בברכה עד שיהיה שיעור 1.664 ק"ג תע"ב.
