ברכות נר חנוכה

פסק השו"ע (תרעו א – ב) ביום הראשון של חנוכה מברך שלוש ברכות, "להדליק" "שעשה ניסים" "שהחיינו", ואחר היום הראשון מברך שני ברכות "להדליק" "שעשה ניסים". ויהיו בני ביתו לידו בשעת הברכות וההדלקה (בא"ח ש"ר וישב אות א).

לא בירך שהחיינו ביום בראשון

מי שלא ברך שהחיינו ביום הראשון יכול להשלים הברכה בכל שאר הימים כשנזכר (שו"ע שם) ובשעת ההדלקה אך אם נזכר אחר ההדלקה לא יברך שהחיינו באותו לילה (משנ"ב תרעו סק"ב בשם הלבוש), ואם נזכר ביום השמיני של חנוכה היינו ביום "זאת חנוכה" הסתפקו בזה הפוסקים ומדין ספק ברכות לא יברך (שער הציון תרעו אות ג).

נוסח ברכת "להדליק"

מנהגינו לומר "להדליק נר חנוכה" כלשון השו"ע (שם) וטעם הדבר משום ראשי תיבות נח"ל והוא טעם נסתר (שער הכוונות דרושי חנוכה א, וכ"כ בשמו שו"ת הלק"ט ח"א ג, חמדת ימים חנוכה ח"ב פ"א אות כה, בא"ח ש"ר וישב אות ב), ואף אם ממנה שליח כך יאמר השליח [ולא יאמר "על הדלקת נר חנוכה" ואם אמר כן השליח יצא] (חזו"ע חנוכה עמ' קכ), ומנהג בני אשכנז לומר "להדליק נר של חנוכה" (משנ"ב תרעו סק"א, של"ה מסכת תמיד נר מצוה ז). ויקדים ברכת "להדליק" לברכת "שעשה ניסים".

שליח להדלקת נרות חנוכה שבעל הבית לא עימו

נחלקו הפוסקים במי שלא יכול להיות בביתו בזמן ההדלקה וממנה שליח האם יברך השליח ברכות ההדלקה, יש מי שאומר שיברך כל הברכות (אור לציון ח"ד פמ"ג הערה ד), ויש מי שחולק וסובר שידליק ולא יברך כלל (הליכו"ש פט"ז אורחות הלכה הערה 21).

צורת ההדלקה

פסק השו"ע (תרעו ה) צורת ההדלקה היא יתחיל בליל הראשון להדליק את הנר בצד הימני ביותר, ובליל שני יניח בצידו הימני נר נוסף ויברך וידליק ממנו וימשיך לכיוון ימין וכך יעשה בכל הנרות – והיינו שכל יום ידליק את הנר הימיני ביותר לאותו יום ואת שאר הנרות ידליק ממנו והלאה היינו מהקיצוני ימני וממנו לכוון ימין והוא הנקרא "משמאל לימין" (וכן הוא בשער הכוונות דף קח). וכתבו הפוסקים צד ימין היינו של המדליק ולא של הרואים (חוט שני חנוכה עמ' שיג).

ובכל פעם שמדליק הנרות יפנה עצמו לצד שמאל כדי שהנר שממולו יהיה של אותו יום ולא יצטרך לדלג על הנרות האחרות ולא יהיה עובר על המצוות (משנ"ב תרעו סקי"א).

שיהיה שמש בחנוכיה

כיון שאסור להשתמש לאור נרות החנוכה שאינם אלא "לראותם בלבד" משום שנעשו לנס ולא להאיר לאדם נהגו ליתן נר נוסף ויתן נר זה מעט רחוק מנר של מצוה שאם ישתמש באור החנוכיה לא יעבור איסור ויחשב הדבר כאור הנר הנוסף (שו"ע תרעג א, ועיין שעה"צ טו), ומכל מקום ודאי שלכתחילה אין להשתמש לאור נרות החנוכה כלל אע"פ שיש שמש (ביאור הלכה תרעג ד"ה שאם), ויש מי שאומר שאין להשתמש כלל באור גם באור השמש (בא"ח ש"ר וישב יד בשם י"א).

שלא ידליק בעיגול אלא בקו ישר

כתב הרמ"א (תרעא ג) "יש לזהר (להיזהר) להעמיד הנרות בשורה שווה ולא בעיגול דהוי כמדורה". ואם נתן מחיצה בין נר לנר כרוחב אצבע מותר להדליק בעיגול (משנ"ב שם סקט"ז), אולם בצורה שאחד יוצא ואחד נכנס לא יעשה (משנ"ב שם סקט"ו).

אמירת "הנרות הללו" אחר ההדלקה

פסק השו"ע (תרעו ד) "אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקים על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות וכו'", ויש באמירת פיוט זה ענין גדול (משנ"ב שם סק"ח בשם מהרש"ל, ועיי"ע בשעה"צ שם, בא"ח ש"ר וישב אות א), ואחר שהדליק נר ראשון יכול לומר נוסח זה אף שלא הדליק כל הנרות (שם). ונמצא לפי זה מי שהפסיק בדיבור בין הדלקת נר הראשון של אותו יום שהוא עיקר המצוה להדלקת שאר הנרות שאינם אלא הידור, יצא י"ח ולא צריך לחזור ולברך ואף אם אומר דברי חול (שו"ת מנחת יצחק ח"ד קטו).

התחיל לומר הנרות הללו קודם הדלקת נר החיוב

מי שהתחיל לומר הנרות הללו קודם שהדליק את נר החיוב יש מי שכתב שלא יחזור לברך כיון שהוא מענין ההדלקה (הלכות חג בחג פ"י הערה 11) ונראים דבריו שאמירת הנרות הללו הוא מענין ההדלקה. מ"מ לכתחילה ודאי שלא יעשה כן משום חשש הפסק (ילקו"י חנוכה עמו' תכו).

אמירת ויהי נועם ויושב בסתר אחר ההדלקה

מנהגינו אחר ההדלקה לומר "ויהי נועם" "יושב בסתר" שבע פעמים (בא"ח ש"ר וישב אות כג בשם מועד לכל חי) וטעם הדבר שכך אמרו בני חשמונאי קודם יציאתם למלחמה (פס"ת תרעו ד הערה 22). ויש הנוהגים לומר גם "מזמור שיר חנוכת הבית". ויש הנוהגים ללבוש בעת ההדלקה בגדי שבת (ע"פ של"ה בספרו יש נוחלין).

כמה נרות ידליק

מן הדין סגי בנר אחד ליום לצאת ידי חובת "הדלקת נר חנוכה", ומה שכתב השו"ע (תרע"א ב) שיש להדליק כל יום נר אחד "ומכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה", היינו שביום ראשון ידליק אחד וביום השני שתיים וכו' אינו מן הדין, אלא דין מהדרין[1]. ובזמנינו שירד שפע לעולם לכולם יש נרות או שמנים ופתילות לרוב מדליקים כולם נרות לפי מספר הימים, אלא מנהגינו לבעל הבית מדליק חנוכיה אחת (שו"ע שם), ומנהג בני אשכנז שכל אחד מבני הבית מדליק (רמ"א שם).

[1] ומה שלא הוזכר בשו"ע עיקר הדין ודין "המהדרין" ודין "המהדרין מן המהדרין", עיין חמד משה סי' תרעא, אבי עזרי פ"ד ה"א, מנחת שלמה ח"ב נג  ב.