סדר הדלקת נרות חנוכה

מקום ההדלקה

עיקר הדלקת נר חנוכה הוא משום "פרסומי ניסא – פרסום הנס", כל עוד אין חשש הפסד כמו גניבת החנוכיה, או סכנה כמו מקום שיש חשש דליקה.

ופסק השו"ע (תרעא ה) מקום הדלקת נר חנוכה הוא על "פתח הסמוך לרשות הרבים". וביאור דבריו שיש להדליק את הנרות בפתח ביתו מבחוץ שהעוברים ושבים ברשות הרבים יראו ובכך יקיים את עיקר המצוה שהיא פרסום הנס, וידליקנה בצד שמאל של הפתח בגובה של  בין שלוש לעשר טפחים (שו"ע תרעא ו). וטפח הוא 8 ס"מ (לפי חשבון הגר"ח נאה טפח הוא 4 אצבעות כל אצבע 2 ס"מ – נמצא שטפח הוא 8 ס"מ, ולפי חשבון החזו"א טפח הוא 9.6 ס"מ).

 חצר בכניסה לבית האם נחשב "פתח ביתו" וידליק שם

בשו"ע מבואר שמקום ההדלקה הוא פתח הסמוך לרשות הרבים, ובפוסקים דנו בגדר "חצר" בזמנינו, האם דינה כפתח הבית וידליק בה משום פרסום הנס, או שידליק בפתח הבית שאם ידליק בפתח החצר לא יהיה פרסום הנס לבני הבית. יש מי שאומר שפתח החצר בזמנינו אינו עשוי אלא למעבר וכניסה לבית וכיוצ"ב ואין לו שם חצר, על כן לא נחשב פתח הבית ואין להדליק שם, (שונה הלכות תרעא סי"א, אורחות רבינו ח"ג עמ' ג, בשם החזו"א), וידליק במקום שיש יותר פרסום הנס מפתח החצר, כגון בחלון ביתו, או בפתח הבית מבחוץ בצד שמאל, ויש אומרים שחצר בזמנינו נחשבת כפתח הבית ואינו מעבר בלבד ומי שיש לו חצר נחשב "פתח הבית" והוא מקום ההדלקה (שבות יצחק חנוכה עמוד ו בשם הרב מבריסק, והגריש"א זצ"ל[1]).

וברור הדבר – שאם לא רואים העוברים ושבים את החנוכיה לכו"ע יש להדליק במקום שרואים.

בפתח הבית או במקום שיש יותר פרסום הנס

אע"פ שפסק השו"ע שמדליק בפתח הבית הפונה לרה"ר נחלקו הפוסקים האם כל דין זה הוא משום שבמקום זה יש יותר פרסום הנס, שרואים העוברים ושבים, אולם אם יוכל להדליק במקום שיהיה יותר רואים ידליק שם, ולא בפתח ביתו. או שאין לחפש איפה הוא מקום שיש יותר רואים וסגי במה שמדליק בפתח ביתו (או החצר כמבואר לעיל) שאף שם יש פרסום הנס שכן הוא לשון הגמ' (שבת כא ע"ב) והשו"ע (תרעא ה).

יש אומרים שידליק איפה שיש יותר פרסום לנס (אור לציון ח"ד עמ' רמד בהערה, וכן מובא בשם הגרח"ק שכן נהג החזו"א), ויש אומרים שידליק בפתח החצר בדווקא אף על פי שבחלון יהיה יותר פרסום לנס שעיקר התקנה היתה "פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ", (חוט שני חנוכה עמ' שו, הליכות שלמה חנוכה פי"ד דבר הלכה אותיות ה ו).

וזה ברור שאם אין החנוכיה נראית לה רבים כלל אם ידליקה בפתח החצר לא ידליק שם אלא בפתח ביתו מבחוץ כדי שיהיה פרסום לנס לבני ביתו וכל העוברים ליד פתח ביתו.

הדלקה בפתח חדר מדרגות

נחלקו הפוסקים האם יש להדליק בפתח חדר המדרגות משום שנחשב פתח ביתו וחצרו או לא, יש אומרים שאין דינו כפתח או כחצר אלא כמבוי ועל כן אין להדליק שם נר חנוכה, וידליק בחלון ביתו (חוט שני חנוכה עמ' שו, אורחות רבינו ח"ג עמ' יא בשם החזו"א), ויש אומרים שדינו כפתח חצר ויכול להדליק בפתחו (אורחות רבינו שם בשם הסטייפלר זצ"ל).

ויש אומרים שידליקו בפתח חדר המדרגות שנחשב פתח ביתו או חצרו ושם ידליק ולא בחלון (שבות יצחק חנוכה עמ' ז בשם הגריש"א זצ"ל), ונראה יסוד מחלוקתם כמבואר בריש דברינו האם יש דין "פתח" בית או חצר, או שהעיקר איפה יש יותר פרסום לנס.

חצר שיש לה שתי פתחים

פסק השו"ע (תרעא ח) "חצר שיש לה שני פתחים משני רוחות צריך להדליק בשניהם מפני החשד, ואם שני הפתחים ברוח אחד (והם בבית אחד) די לו באחד מהם". וכתבו הפוסקים שה"ה בית שיש לו שני פתחים ידליק בשניהם (משנ"ב סק"נ). ומ"מ לענין ברכה לא יברך אלא על אחד הפתחים ויכוון לפטור ההדלקה השניה (רמ"א שם), ואולם יש הסוברים כיון שיש הנוהגים להדליק נרות חנוכה בבית אין לחוש לחשד כלל (רמ"א שם, חזו"ע חנוכה עמ' מא).

גר בקומה גבוהה

בגמ' (שבת כב ע"א) מבואר שאין להדליק נר חנוכה במקום גבוהה יותר מעשרים אמה משום "לא שלטא ביה עיניה" היינו שגובה שה אין העין שולטת ולכן חסר בפרסום הנס.

על כן מי שגר בגובה כזה לא יעזור שידליק בחלון או במרפסת, אלא ידליק בפתח ביתו מבחוץ בצד שמאל בגובה של בין שלוש לעשר טפחים (כמבואר לעיל), ובכך יהיה פרסום הנס לבני ביתו ולעוברים בחדר המדרגות (ע"פ שעה"צ תרעא סקמ"ב).

איך מודדים עשרים אמה

אמה היא 48 ס"מ, ונמצא 20 אמה 9.60 מ' (חזו"ע חנוכה עמ' לג לשיטת הגר"ח נאה), וכיון שחנוכה דרבנן הוא ניתן לעשות לכתחילה כשיטת המקילים (ע"פ הביה"ל סימן רעא יג, ועיי"ע בספר הלכות חג בחג חנוכה פ"ה הערה 11).

כתבו הפוסקים המדידה היא ממפלס הכביש שהוא מקום העוברים ושבים, עד מקום הנרות אם יש יותר מעשרים אמה אין להדליק שם ואם פחות יכולים להדליק שם (אור לציון ח"ד עמ' רמד, פס"ת תרעא אות ח).

גר גבוה מעשרים אמה ויש בנינים סביב באותו גובה

יש אומרים אם יש סביבו בנינים בגובה שלו והחלון פונה לשם או אפילו יש בנין שהחלון הגבוהה שלא הוא פחות מעשרים אמה מהחלון שלו יש מי שאומר שידליק בחלון משום פרסום הנס (אור לציון שם), ואין מידה כמה המרחק בין הבנינים שכל שהעין שולטת מותר (שו"ת שבה"ל ח"ד סה, בצירוף הסברא שיש פרסום הנס לבני ביתו). ויש אומרים שכל תקנת חז"ל לעוברים ושבים ברחוב ולא בבתים שממול וע"כ ידליק בפתח הבית מבחוץ וע"י כך יהיה פרסום הנס מעט ע"י העוברים בחדר המדרגות (תשובות והנהגות ח"ב שמג, הלכות חג בחג חנוכה פ"ה הערה 11[2]).

הנוהגים להדליק בתוך הבית

מבואר בפסוקים שאף בזמנינו יש המדליקים בתוך ביתם כגון בפתח הדלת מצד שמאל מבפנים או על השולחן במקום שאינו פונה כלל לרשות הרבים, והנוהגים כן יכולים להמשיך מנהגם (אור לציון ח"ד פמ"ב ג), ובטעם הדבר כתבו כיון שבמזמני סכנה כתב השו"ע שידליק בבית וכך נהגו במקומות שהיה בהם חשש סכנה, נמשך המנהג גם בזמנינו שאין סכנה בארץ ישראל בהדלקת נרות חנוכה, ועוד טעם נתנו כיון שמצוי רוחות בזמן הזה נהגו להדליק בפנים (אור לציון שם, שו"ת מנחת יצחק ח"ב ח"ו סו). ואעפ"כ יש מי שכתב שאף המדליק בפתח ביתו מבפנים נכון אם אפשר להניח הנרות במקום שיש אפשרות לעוברים ושבים לראותו (פס"ת תרעא סוף אות ג).

איסור עשיית מלאכה קודם הדלקת הנר

כתבו הפוסקים אין לקבוע סעודה חצי שעה קודם זמן הדלקת הנרות, ומשום שחשיב כמצוה עוברת שצריך להפסיק בשבילה, ואפילו לומד תורה והגיע זמנה (ולא חצי שעה קודם) יפסיק ויקיים המצוה (שו"ת מהרש"ל סימן פה, שעה"צ תרעב סקי"ד, חזו"ע חנוכה עמ' סח), ואף הנוהגים בזמנינו להדליק בבית דינם שווה לאין לקבוע סעודה תוך חצי שעה מזמן ההדלקה (שו"ת שרידי אש ח"ב מג הו"ד בחזו"ע שם), והוא נוהג גם בנשים (שו"ת בצל החכמה ח"ד נח, הליכות שלמה פט"ז ג).

זמן הדלקת הנרות

פסק השו"ע (תרעב א) "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה". וקולמוסים רבים נשתברו בביאור דבריו מה הוא "עם סוף שקיעתה", ולהלכה למעשה נחלקו הפוסקים מה הוא הזמן הראוי לכתחילה להדלקת הנרות, יש מי שאומר שהזמן הוא רבע שעה עד עשרים דקות אחר השקיעה (תשובות והנהגות ח"ב שלד בשם החזו"א, אור לציון פמ"ג א ולשיטתו וראה בהערה[3]), יש אומרים שהזמן הראוי הוא בתחילת השקיעה (גר"א סי' רסא סקי"א[4], שבות יצחק חנוכה עמ' עא בשם הגרי"ז זצ"ל), ויש אומרים שמתחילת השקיעה עד צאת הכוכבים (ולא אחר צאת. חיי"א כלל קנד ס"כ), ויש מי שאומר שהזמן הוא "צאת הכוכבים", וכן הוא מנהגינו (חזו"ע חנוכה עמ' סב, שמש ומגן ח"א או"ח סי' לא)[5].

מי שלא יכול להדליק בזמן מתי ידליק

מי שלא הצליח להדליק בזמן נרות חנוכה ידליק כשיגיע לביתו, ואף אם הוא זמן שכבר אין עוברים ושבים ולא יוכל לקיים פרסום הנס לרבים, מ"מ יכול לקיים לבני ביתו וע"כ ידליק בברכה בביתו להם.

וכמה הוא הזמן "שתכלה רגל  מן השוק" – שיכול להדליק בברכה אף שכל בני הבית ישנים או שגר לבד, יש מי שכתב שבזמנינו הוא עד שעה שבעלי החניות סוגרים שהוא בערך עד שעה תשע (תשובות והנהגות ח"א שצ[6]), ויש מי שאומר שהזמן הוא עד חצות לילה שאז רוב בני אדם בביתם (משנה הלכות ח"ד סימן עט).

והמבואר שאם בני הבית ישנים יש להעיר אחד או שנים מהם ורק אז  יכול להדליק בנוכחותם בברכה, ואם ישנים ועבר זמן של "תכלה רגל מן השוק". ידליק בלא ברכה (בא"ח ש"ר וישב ז, ציץ אליעזר חי"ג סי' ע, אור לציון ח"ד פמ"ג ו),  ויש מי שאומר שאף בכה"ג ידליק בברכה (חמד משה תרעב סק"ג, חזו"ע חנוכה עמ' סד).

כשנמצא אחד מבני הזוג בבית בזמן האם ידליק או ימתין כדי להדליק עם כולם

כתבו הפוסקים אם הבעל או האישה מתאחר מלהגיע בזמן להדלקת הנרות יש להמתין ולא להדליק בזמן (הליכות שלמה חנוכה פט"ז אות ב דבר הלכה ב[7]), ומ"מ ראוי הדבר שאם הוא מתאחר שיתן לה רשות ותדליק בזמן (שם).

יולדת הנמצאת בבית החולים האם צריכה להדליק נרות חנוכה

יולדת השוהה בבית חולים או בית החלמה ליולדות אינה צריכה להדליק שם ויוצאת ידי חובה במה שמדליק הבעל בבית, ומ"מ כדי הוא שתשמע את הברכות ממי שמדליק שם (הליכו"ש פי"ג ס"ה דבר הלכה אות יא הילכות חג בחג חנוכה פ"ד הלכה א).

[1] ונראה לי שמח' זו תלויה אף היא ביסוד שהבאנו במקרה הקודם האם בנימן "פתח הבית" וממילא דנו האם חצר נקרא פתח והחזו"א שסבר שחצר האדנא אינו חשיב פתח ביתו אלא מעבר, סבר שיש להדליק בחלון ששם יש יותר פרסום, והחולקים שם שידליק דווקא בפתח סברו שחצר חשיב פתח. ואולי.

[2] ואולי יש לומר שכן דעת החזו"ע שמשמעות לשונו (חנוכה עמ' לו-ט) כתב "גר בקומה גבוה יניח הנרות בפתח הדירה מבפנים הואיל ואין היכר כ"כ לבני רשות הרבים" ומסתימת דבריו שלא חילק בין אם יש בנינים גבוהים ממול או לא נראה שסבר שאף בכה"ג ידליק בבית, ויש להתבונן.

[3] ועיקר דעתו כמ"ש באול"צ ח"ב…שזמן בין השמשות הוא כעשרים וחמש דקות מהשקיעה שכן הוא השמן הנראה לעין. ונמצא לפי"ז מש"כ בנידון דידן שהשיעור הוא רבע שעה עד עשרים דקות אחר השקיעה הוא קודם זמן צאת הכוכבים, ונראה שביאר את השו"ע באופן זה "עם סוף שקיעתה" היינו בסוף בין השמשות.

[4] ובדעת הגר"א הובא בספר מעשה רב (אות רלה) כשמן ההדלקה הוא מתחילת השקיעה עד זמן צאת הכוכבים כפי שהבאתי בגוף הדברים בשם החיי"א, והבאנו דברי הגר"א כפי שכתב הוא בסימן רסא.

[5] היינו צאת הכוכבים של הגאונים שהוא שלוש עשרה וחצי דקות אחר השקיעה, ואע"פ שבסימן רסא פסק השו"ע כר"ת שהשקיעה היא שבעים ושתים דקות אחר השקיעה הנראית לעין ובין השמשות הוא מחמישים ושמונה דקות וחצי עד שבעים ושתים דקות, מ"מ כיון שהמנהג כהגאונים מדליקים בצאת הכוכבים שבזמנם, וכל דברי החזו"ע אינם לומר שכן היא דעת השו"ע ממש בהביאו ראיה מהלכות תעניות (תקסב א) שכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית, והיינו צאת הכוכבים וכ"כ המג"א בביאור דבריו, שכל דבריו לא נאמרו אלא לבאר שלשון השו"ע "עם סוף שקיעתה" אינו אלא צאת הכוכבים, ולא צאת הכוכבים של השו"ע היינו של ר"ת אלא צאת הכוכבים של הגאונים וכפי המנהג.

[6] ומקובל בשם הגרי"ז זצ"ל שאף שהדליק בזמן היה נותן כמות של שמן גדולה שיש בה יותר מחצי שעה משום העוברים ושבים שהם אף אחר חצי שעה, אולם בשם הגרשז"א זצ"ל (משנ"ב עם הערות יצחק יקרא) שאין ענין בכך וסגי בשיעור חצי שעה, וכן הוא בחזו"ע חנוכה עמ' סו.

[7] ואע"פ שכתב זאת אם היא תדליק מ"מ עיקר טעמו משום שלום בית והוא שייך בשני האופנים, וידוע המעשה ברבו של הח"ח (הרב נחומק'ה מהורודנא) שחיכה לאישתו והדליק אחר הזמן לכתחילה משום שלום בית.